דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
47
סימן "כׇּל" ו"כֹל"
אם הקורא יכול, יבין ולא יסכול, כי המקרא כולו, בחכמה פְרָטוֹ וכְלָלוֹ, על זה שבילו, אם "כׇּל־" "וְכׇל־" מקף וסמוך, מקמצה לא ימוך. ואם "כֹּל" "וְכֹל" חתוך, ועם שְׁכֵנוֹ לא פתוך, מקמצה הוא רָשׁ, ובנקודה אחת נדרש; חוץ משלושה צרופים, למאד יפים, בספרים
מעולפים, כי הם גרושים, בטעם מפוֹרשׁים, ובקמצה דרושים, "וְכָ֥ל בַּשָּׁלִשׁ" ((כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה) (([[תהלים לה י)), "כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ" ((משלי יט ז)). היודע בתורותי, אמת דבור שפתי.