דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
4
עוד בשלשה נמשלה תורה, בשמים וארץ ואורה, עוד באיש
חכם אהוב ונורא, ובת חיל יפה וברה, סודהּ אגידה ואומרה, בדעה ובשפה ברורה.
אתחיל לכתוב גבורה שלאותיות התורה, אשר עינים מאירה, הברורות כאור המנורה, המשמחות נפש מרה, הנתונות משמי שפרה, מפי הגבורה, על יד עָנָו נקרא.
יסוד אותיות עשרים ושתים, חמש מהם פי שנים, כופפות ומותחות רגלים, בסוף ובאמצע פעמים.
עוד שבע רחבות ידים, והֵנָּה מאירות עינים, מחכימות לבבות בכפלים, וחמודות לשמע אזנים.
עוד שבע מוספות בראש, צרופות לברר ולדרוש, נִצבות בתיבות בראש, מרוות כדגן ותירוש.
ועוד מכלם כבודות, לחיך בגרון ממדות, סתורות כמים בכדות, וכעדי לבעליהן ענודות, מזהב ומפז חמודות, אשר הנחיל צופה עתידות.
עוד ארבע מהם כמנהג חיות, זכרים עם נקבות חנויות, כנוים אוי"ה הקנויות, אצל בגדכפ"ת שרויות, באמת וישר עשויות, גלויות ולא חבויות, מספרם עשר מנויות, ארבע עם שש מצויות, מהם לא חצויות, כי הם להם רצויות.
עוד דרך הסִמנים, כחילים הם מזֻיָּנים, כשרפים שירה עונים, ובמלאכתם משמאילים ומימינים.
עוד מספרם שנים עשר, לכל אחד שופט ושר, מחכימים לכל בשר, ומלמדים דעת ומוסר.
עוד שריהם במספר נירשה, בבין וחקר ודרישה, נצבים כאבן
הראשה, כלהב וגחלי אשא, וכתאומים ילדי אשה, בעשרים וארבעה דרושה.
עוד שנים עשר טעמים, המשולים במי אגמים, ובאיש אשר בגדיו חמים, מתוקים כמטעמים, ניגון נואמים, שיר מנעימים, בשום שכל חתומים, מפי נבונים וחכמים, מגֻלים ולא סתומים.
עוד שבעה ברעמים, משוחים נטף וסמים, מקולם ירעשו עמים, ויפלו לפניהם אֻמים.
עוד געיים שנים בפדיום, עונים בקול איום, כאחד נולדו ביום, זה הוא קץ הסיום, ברוך יי יום יום.
בימינו תכון ציון, ויתכונן אפריון, ונירש חרמון ושִׂריון, ועלינו יופיע עליון, ועלו מושיעים בהר ציון.