אור ברסלב

דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר

25

24

סימן סופי הפסוקים, בתהלים ואיוב ומשלי חשוקים, אשר טעמם למעלה ואשר טעמם למטה. יֵדַע הקורא, אשר בשלשת

הספרים קורא, כי בסופי הפסוקים אם יהיה הטעם, בראש התיבה יונעם, וּבְאוֹת ראשון יוטעם, למעלה טעמו, ובפיו יְרִימוֹ, ושופר יְשִׂימוֹ, כמו "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹ֣א יָשָֽׁב" ((תהלים א א)), "הִוָּסְרוּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ" ((אֲשֶׁר סָבִיב שָׁ֣תוּ עָלָֽי) (([[תהלים ג ז)). ואם באות שני מן התיבה טעמו, ושוא תקדימוֹ, כמו כן למעלה טעמו, ולרום ירימו, כמו "עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה" ((הוֹשִׁיעֵנִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ) (([[תהלים ו ה)), "פֹּרֵק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל" ((וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר) ((תהלים ז טו)), "בְּד֣וֹר צַדִּֽיק" (([[תהלים יד ה)), "לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים" ((בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר) (([[תהלים כה יב)). ואם יהיה באות ראשון, שוא ופתחה לדגשון, דרכו על סימן ראשון, יהי למעלה בלשון, ולרום בלחשון, כמו "מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי" ((וְנַפְשִׁי אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ) (([[תהלים עא כג)), "יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה" ((אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע) (([[תהלים י ו)), "עֲטֶ֣רֶת פָּֽז" ((כִּי אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ) ((תהלים קמג יב)), "וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה" (([[משלי כ יח)). ושאר סופי פסוקים, טעמיהם למטה במארכה נמשכים, כמו "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה" ((אֲנִי הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ) (([[תהלים ב ז)), "קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם" ((בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם) (([[תהלים פט י)), "אַתָּ֥ה אֵֽל" ((וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ) ((איוב ה כז)), "וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז" (([[איוב ג כו)). וכן אם בשתי התיבות טעם לסוף הפסוק כנאמו, ותיבה קטנה עמו, ושתי אותיות מספרה, למטה מאמרה, אף כי באות ראשון נאמרה, כמו "עָתְקוּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל" ((כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ) (([[תהלים ב יב)), "יִתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן" ((כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד) (([[תהלים מט ב)). כי כל תיבה קטנה, עם גדולה תְּכֻנָּה, כאחת משֻׁנָּנָה, ולמטה טעמה, ובלשון לא ירימה. והסימן הזה על שני פנים, לעולם לא משתנים, אחת בראש התיבה, והשנית באות השני מן התיבה וקודם לו שוא, יונעם בשופר למעלה; ואם באות שלישית מן התיבה, או שתסמך תיבה קטנה לגדולה, יוטעם למעלה, ומארכה עמו משתחוה, כי כל תיבה קטנה משתי אותיות כאשר תסמך לתיבה גדולה, יהי דרכם דרך תיבה אחת בטעם, ותהיה נמשכה בטעם מארכה, על זה הסימן יצא כל סוף הפסוק. אבל אם יהיו שלש תיבות, כולם למעלה, כמו בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ ((([[איוב ז ח)) וכל הדומה להם, אם בראש התיבה או באמצע התיבה כולם למעלה בשופר,

כמו יָר֖וּם אֹיְבִ֣י עָלָֽי ((([[תהלים ז ה)). אין אחר טפחה מארכה אלא בשופר כולם.

תוכן העניינים

דקדוקי הטעמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה