דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
21
סימן מארכה לזרקא
דרך אזלה, העולה היא למעלה, אם יש לפניה שופר וגעיה, וזרקא עמהם חנויה, נעימת שופר למטה שרויה, כמו "וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘" ((וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֘) (([[במדבר ה כא)), "יָצְא֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֘" ((דה"ב לא א)). חוץ מפסוקים שבעה, אשר דרכם מזה נגרעה, ובא עמהם תלשא או טרס, מחובר בלי הרס, "וַאֲשֶׁר יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘" ((דברים יט ה)), "וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘" ((יהושע יח יד)), "וַיִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘" ((([[דה"א יד א)), "וַיָּבִאוּ אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘" ((בֵּאדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘) (([[דניאל ו יג)), "וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘" ((נחמיה ח טו)). וכן כל אזלה בפסקה תשׁופּר, על דרך ראשונה תסופר, למטה במארכה תסופר, וזה לעולם לא יופר, חוץ משני פסוקים, שהם בטעמם נפסקים, ומזה הדרך נתוקים, שופר ופָסֵק עמהם שרויה, ואין כמותם בכל הקְּרִיָּה, "וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒" ((בראשית לז כב)), "וַיֹּאמֶר (לה) [לוֹ] אֱמָר־נָ֣א אֵלֶיהָ֘ הִנֵּ֨ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘" ((מ"ב ד יג)). ושאר הפְּסֵקִים אשר לזרקא דבקים, במארכה הם אדוקים, ולעולם אינם חלוקים, כמו "וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְ֥יָ׀ מִצְרַיִם֘" ((דברים כח סח)), "יִתֶּנְךָ֨ יְ֥יָ׀ נִגָּף֘"
((דברים כח כה)), כל המקרא על זה המנהג נוהג. ועוד נמצאו שלשה פסוקים נכונים, מאחיהם משתנים, חלּוף אלו הנמנים, אין להם בכל המקרא מִשְׁנִים, באזלה ומארכה במלה חדא חונים, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר׀ בָּנָיו֘" ((ויקרא י יב)), "אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘" ((שופטים כא כא)), "וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לָא֨וֹצָר֥וֹת׀ לַתְּרוּמוֹת֘" ((נחמיה יב מד)); ומִקצת הסופרים הראשונים קורים "לָאוֹצָר֣וֹת לַתְּרוּמוֹת". ושני פסוקים מיוחדים, בטעמם לא נפרדים, בתיבה ראשונה יורדים, ובשנית למעלה מועדים, מארכה ושופר וזרקא צמודים, "וַיְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘" ((מ"ב ח ה)), "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘" ((דה"ב ו לב)). וכל שופר אחד, לפני זרקא מיוחד, למעלה מאוחד, חוץ מן עשרה פסוקים, על זה חולקים, ומדרך זה נתוקים, "לָכֵן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘" ((שמות ו ו)), "כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘" ((בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘) (([[ש"ב ז ז)) וחברו ((וַיִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּמְרִֽיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒) (([[מ"א א יט)) וחברו ((שם פסוק כה)), "בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘" ((דה"א ה יח)), "וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘" ((נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵֽי־צָרֶיךָ֘) ((דה"א כא יב)), "קְנֵה נֶ֥גֶד הַיֹּֽשְׁבִים֘" (([[רות ד ד)).