דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר
17
שער הטעמים, שנים עשר רשומים, כמאורות מקוימים, מהם קטנים ומהם רמים, גלוים ולא נעלמים, בפי נבונים וחכמים, בשום שכל חתומים. תחלה היא הטפח֖ה, אשר לאחור מתוחה, במהרה בה לשׂיחה. וסמוך לה אתנח֑ה, והיא מכל טעם נחה, ריחה נודף כשמן המשחה, ממצעת הפסוק ומרויחה. שלישית היא הנגד֣ה׀,
יוצאת ביד ברעדה, מוכפלת בפה בלמידה. רביעית היא תבר֛ה, נמשכת בכל המקרא, מהפכת היד לבררה, קבועה בתוך התיבה כקורה. חמישי היא הזק֔ף, ממשיך המלה ועוקף, והוא מכל טעם שקף, מיוחד באצבע זקף. ששי הוא המִּסְכֵּֽן, שהוא לתחתית שכן, בשני מקלות לתַכֵּן, כדל על שער דּוֹכֵן. שביעית היא ת֠לשה֩, בשתי פעמים חָשָׁה, לפנים ואחור גָּשָׁה, וגודרת טעמים בדרישה. שמיני היא טֶ֜רֶס, נדחה בשתי אצבעות בפֶרֶס, אחד באחד כקֶרֶס, מחבר בלי הֶרֶס. תשיעית הוא צנורי֘, ולפניה קָבְלָה֒ לְשָׁרי, מניחה כשכול וכארי. עשירי הוא רב֗יע, לטעמים יופיע, ובהם יפגיע. אחד עשר הוא פשטה֙, בחיך ובלשון מבוטה, לעולם לאחור נוטה, ובשני פעמים פשוטה. שנים עשר הוא פז֡ר, על התיבה כנזר, מגביה וחוזר, ובלשון מתפזר. אלו טעמים שנים עשר, רשומים בדעת ומוסר, מלאים בלי מחסור, זה עם זה נאסר, כמלך וגבור ושר. והמַּרְעֵ֓ם מיוחד מכל טעם, ברעש ורעם.
ואלו שבעה טעמים משרתים, לאחיהם החרותים, כי עיקרם
שנים עשר צבותים, ושבעה להם עמותים. ראשון אזל֨א, לעולם עולה. שנית נטוי֖ה, במקום טפחה חנויה. שלישית היא מארכ֥ה, מחוברת לאחותה בארוכה, ימין ושמאל נסוכה, עומדת כחץ דרוכה. רביעית היא עגל֪ה, עם גלג֟ל כלולה. חמישית היא תרסה֩, מן הטעמים לא פרושׁה. ששית היא שישל֧א, פעם יורדת ופעם עולה. שביעי הוא שופ֣ר, תוארו בו יושפר, מנגח כשור ופר, נעימתו בל תופר. ושופר הפ֤וך המשרת, עם חברו ברית כרת, יורד ועולה וגם מתעלה. והגעיֽה עם כל טעם חנויה, והיא מהם מנויה. זה הוא כלל הטעמים, ומשרתים נעימים, מגולים ולא סתומים, מפי סופרים וחכמים, סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.