אור ברסלב

דקדוקי הטעמים· רבי אהרן בן־אשר

11

10

סדר שוא המשרתת לכל האותיות בכל המקרא, בראש התיבה ובאמצע התיבה ובסוף התיבה, ואשר תצא בלשון ואשר לא תצא. כי הרבה דרכים יש לה על אשר אמרנו, ובהרבה תיבות תתחבר אחת לאחת, כמו "וַיִּשְׁלְחוּ", "וַיִּקְרְאוּ", "וַיִּמְצְאוּ", "וַיִּבְקְעוּ", "וַיִּקְרְעוּ", "וַיִּמְשְׁחוּ", "וַיִּקְבְּרוּ", "וַיִּפְתְּחוּ", ובראש התיבה, כמו "בְּבוֹא", "בְּלֹא", "בְּפֶה", "בְּלֵב", "בְּנִי", "בְּרָכָה", "בְּקֶרֶב". ובאמצע תיבה תפול מיוחדת, כמו "וַיִּשְׁלַח", "וַיִּקְרָא", "וַיִּמְצָא", "וַיְדַבֵּר", "וַיִּבְרָא", "וַיַּבְרֵךְ". וכאשר תהיה בראש התיבה בלא געיה תצא בפתחה קטנה במהרה, כמו "עתה אתה בְּרוּךְ יְיָ" ((בְנֵי יִשְׂרָאֵל) (([[בראשית מו ה)), "בְּרִית יְיָ" ((במדבר י לג)). ואם תצטרף עם געיה בראש התיבה, בפתחה גדולה תצא, כמו "בְּֽבוֹא־אֵלָיו נָתָן" ((לְֽכוּ־חֲזוּ) (([[תהלים מו ט)), "בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ" ((בְּֽשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ) (([[משלי ו כב)), "בְּֽרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע" ((משלי יד לב)). אבל אם תצטרף עם אחד מן ארבעה אותיות אחה"ע יהיה דרכה על דרך נקוד האות השני שבתיבה, כמו "בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם" ((עַד מָתַי פְּתָיִם תְּֽאֵהֲבוּ פֶתִי) (([[משלי א כב)), "עֵינָיו לְֽחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ" ((שְׂרָיָה רְֽעֵלָיָה מָרְדֳּכַי) (([[עזרא ב ב)). ואם אין געיה בראש התיבה, אף על פי (כן תצא על דרך נקוד) האות השני שבתיבה מאחה"ע, כמו "בְּאֵר", "מְאֹד", "שְׁאֵר", "מְעוּכָה" ((ש"א כו ז)), "מְחֵה פְשָׁעָי" ((תהלים נא ג)). ובאמצע התיבה כאשר תתחבר אחת לאחת, כמו "וַיִּשְׁלְחוּ", "וַיִּקְרְאוּ", "וַיִּשְׁמְעוּ", השנית תצא בלשון והראשונה לא תצא בלשון, כאשר פירשנו. נשאר לה דרך אחד, כאשר תהיה באמצע התיבה וסמוכה לאחד מן ארבעה אותיות אחה"ע, כמו "כִּי בָֽרְחוֹב נָלִין" ((בָּֽרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי) (([[איוב כט ז)), "רַק בָּֽרְחוֹב אַל תָּלַן "((כִּי כָשְׁלָה בָֽרְחוֹב אֱמֶת) (([[ישעיהו נט יד)), "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵֽרְאֹת" ((הָֽרְחוֹקִים) ((ישעיהו מו יב)), "הָֽרְחֹקֹת" ((הָֽרְחָבָה) (([[ירמיהו נא נח)), "וְהָֽרְחָבָה" (([[יחזקאל כג לב)),

"נִבְהַלְתִּי מֵֽרְאוֹת" ((כִּי מֵאִישׁ לֻֽקְחָה זֹּאת) (([[בראשית ב כג)), "לִֽקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם" ((וְהִשְׁבַּתִּים מֵֽרְעוֹת צֹאן) (([[יחזקאל לד י)), "אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵֽרְחֹב בֵּית שַׁן" ((ש"ב כא יב)), "שִֽׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ" ((הִֽשְׁחִיתוּ הִֽתְעִיבוּ עֲלִילָה) (([[תהלים יד א)), "הִֽשְׁחִיתוּ וְהִֽתְעִיבוּ עָוֶל "((תהלים נג ב)), אלו היוצאים בלשון והדומה להם. אבל אם יש דגש באות כולו יצא בלשון, כמו "וְנִבְּאוּ" ((דֻכְּאוּ) ((ירמיהו מד י)), "נִשְּׂאוֹ" ((לֻקְּחוּ) (([[ירמיהו מח מו)), "נִדְּחוּ" (([[ירמיהו מ יב)), "נִדְּחֵי עֵילָם" ((ירמיהו מט לו)), כל אלו והדומה להם יוצאים על נקוד האות אשר אחר שוא, אין בזה חִלּוף. ושאר כל התיבות שלא בדגשה והם סמוכים לשוא, לא יצאו בלשון, כמו "פִּֽינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" ((במדבר כה ז)), "לָֽקְחוּ", "שָֽׁמְעוּ", "יָֽצְאוּ", "קָֽרְעוּ", "זָֽרְעוּ", "נָֽטְעוּ", "יָֽרְאוּ", "בָּֽרְחוּ", כל אלה והדומה להם לא יצאו בלשון, חוץ מן הדברים המפורשים.

תוכן העניינים

דקדוקי הטעמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה