דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
סימן עז · ענף ב
א) בפ"ת (סי' שצ"ז סק"א) הביא בשם יד אליהו באחד שהודיעו לו ממרחקים שמת לו אביו והוא ספק בין שני אנשים אם מת אביו של זה או זה והוא בתוך שלשים דמחויבים שניהם להתאבל, ואף דקי"ל ספק באבל להקל, שא"ה דאחד משני האנשים בודאי חייב להתאבל וממילא חייבים שניהם מספק, והוא ג"כ הטעם בסי' (שע"ד ס"ח) בהגה גבי ספק בן ט' לראשון וכו' ע"ש.
והספר הזה אינו תח"י ולדעתי הקצרה אינו דומה כלל להתם. דהתם כתבו הראשונים הטעם משום דגנאי הוא למת שלא יתאבלו שניהם עליו אחרי לאחד מהם ודאי הוא אביו וזה לא שייך אלא בספק שהוא בא בתולדה, אשר לא יתברר לעולם וכשאנו פוטרין את שניהם מאבלות אנו פוטרין אותם לעולם וזהו ודאי גנאי למת שלא יתאבלו שניהם עליו בהחלט אחרי שאחד מהם ודאי בנו הוא, משא"כ בספק הבא במקרה ואינו בא מצד תולדתו של המת אלא במקרה שאינו מבורר הדבר, והיה יכול להיות המקרה גם באופן מבורר דבר זה אינו גנאי למת אע"פ שאנו פוטרין את בנו ודאי מאבלות, מ"מ אין זה מצד שאנו אומרין שאינו בנו אלא מצד המקרה הנולד לנו אם מת אביו או לא, אבל הוא בנו של אביו הידוע לו בודאי וא"כ אינו דומה להתם, אך דינם מפורש (כתובות כ"ז ובפסחים יוד) גבי שני שבילין בס"ט ברה"ר דבאו לשאול זא"ז לכו"ע טהורין שניהם, ובבא לשאול עליו ועל חברו מחלוקת ר"י ור"י וכן הוא ג"כ במלתא דרבנן כמבואר בפוסקים וה"נ כן הוא, ועכצ"ל כחלוקנו, דאלת"ה תקשה מ"ש גבי אבלות מטהרות וטומאת כתמים וכדומה שאנו מקילין בבאו זא"ז אע"פ דהוא תרתי דסתרי, אע"כ כחלוקנו משום באבלות הוי ספק הבא בתולדה ולעולם לא יתברר וע"פ הספק אנו מחליטין שאינו בנו ובאמת חד מהם הוא בנו ואיכא גנאי למת משו"ה שניהם חייבים להתאבל, דאת מי את מפקת, אבל היכי שהספק הוא במקרה בודאי אנו מדמין אותו לשני שבילין לכל מלתייהו.
ב) (סי' שצ"ח) אבלות יום ראשון אם הוי יום מיחה וקבורה הוי דאורייתא וכתב הט"ז ע"ז לאפוקי מת ביום א' ונקבר למחר או שמועה קרובה עכ"ל, ומה שמסיים לבסוף דגם יום שמועה הוא מדרבנן הוא מפורש באשרי (מו"ק סי' ג') מגמרא דטבול יום, דיום שמועה אינו אסור באכילת קדשים אלא מדרבנן, ולשי' הסוברים דאבלות יום ראשון מדאורייתא הוא נלמד מדין אכילת קדשים ואחרי שביום שמועה אינו אסור באכילת קדשים אלא מדרבנן ממילא אף לשיטתם אינו נוהג בזה אבלות אלא מדרבנן:
ותמוה לי לפ"ז לשון הרדב"ז המועתק בפ"ת (סי' שצ"ו סק"א) דמי שבאה לו שמועה שמת לו אביו ואחד מקרוביו אמר לו שאין השמועה אמת וכו', וכתב הרדב"ז דקרובו זה לא טוב עשה והיה סבה שלא קיים אבלות מן התורה שהוא יום הקבורה דיום השמועה קרובה כיום קבורה הוא עכ"ל, ואינו מדוקדק לפי הנ"ל דביום שמועה לכו"ע אינו אלא מדרבנן כן יש להעיר אדברי בעל עמ"א (סי' פ"ג אות י"ד) לענין דינו של הט"ז (סי' שצ"ו) באחד שנודע לו שמת קרובו וא"י אם הוא תוך ל' שכתב ע"ז בזה"ל ויתבאר מזה לענין דינו של הט"ז לגבי אבלות שהספק הוא על אדם שהיה ידוע לפנינו ומוחזק לפנינו בחיים ועכשיו נודע לנו שמת ספק גמור הוא דינו למ"ד אבלות יום ראשון דאורייתא ודאי חייב להתאבל וכו' עכ"ל ולפי האמור בכה"ג אשר הוא יום שמועה קרובה לכו"ע אינו אלא מדרבנן ויל"ע בזה.