אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן סח

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן סח

סימן סז

הערות על תשובה אחת מהגאון מהר"י באסאן ז"ל

א) כתוב בתשובת מהר"י ר"י באסאן (הוא הגאון המפורסם שנזכר כמה פעמים בתשובת מהרי"ט) סי' ק"ט. שפחתו של שמעון נתעברה ויש עדים שנבעלה ממנו והולידה בן ונקרא שמו יצחק וכאשר גדל יצחק זה מת עליו שמעון ועתה הוא תובע חלק ירושתו מאת בנו של שמעון הודאי, והאחרון מושיב לו עבדי אתה בן שפחת אבי לך ועבוד עבודתי חלוץ מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ. והושיב הגאון הנ"ל שבאנו למחלוקת הגאונים הרמב"ם (פ"ד מהלכות נחלות) ובטור (אה"ע סי' קכ"ו) שהרא"ש הסכים לסברת רב נוטראי דס"ל כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אמרינן דשחררה מקודם וכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אין מציאין מהיורש הודאי וכן מבואר הוא ברי"ף בפ' כיצד ע"ש, נראה דלא אמרינן הכא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין כדאמרינן גבי ח"ע וחציו ב"ח אע"ג דגם הכא נמי אינו יכול לשא לא שפחה ולא ב"ח, דמ"מ גבי פלוגתא דרבוותא לא אמרינן הכא דהתם החצי ב"ח מצווה על פו"ר בודאי ורבו שתופס חציו השני מעכב על ידו אבל הכא הרי הוא אומר קים לי כהני רבוותא דס"ל דהוא עבד גמור ומאי איכפת לו אם יתבטל מפו"ר ולכן אם אפי' יכתוב שטר על דמיו או יש מי שיתן דמיו לפדותו אין כופין את רבו לשחררו, כש"כ שלסברת הני רבוותא עובר בעשה ששחרר עבדו. אבל בחציו ב"ח י"ל חטא כדי שיזכה חצי חברנו, דחצי חברנו הוא ודאי אבל הכא אינו חברנו כלל ומספק אין לכוף בשביל שיזכה מי שהוא ספק חברו ואע"פ שמדה"ת ד"ה לא תהו בראה משמע דאפי' משום צד עבדות כפינן משום מצות לשבת יצרה, אבל יש לדחות דלא כייפינן אלא בהצטרפות מצות פו"ר המוטלת על חציו ב"ח ותו איכא צד חומר שראוי לכוף בספק עבד יותר מבחציו ב"ח דבספק דמיא קצת לכופין על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר כלום דבלא"ה אינו יכול להשתעבד בו ולא למכרו דהא העבד תפוס בעצמו ומן הספק אין מוציאין מידו וזה נהנה וזה אינו חסר כופין משא"כ בח"ע וחב"ח וגם. זה יש לדחות דאם יבוא אליהו ויאמר שהלכה כדברי הרמב"ם שהוא עבד וישתעבד בו, אבל השתא אפי' יכתב שטר על דמיו אפשר שלא יהיה לו ממה לפרוע ועוד שזה אומר קים לי כהר"מ שהוא עבד ואחזיק במה שבידו שהוא הגע שחרור כדי להציל את שלו מידו כדין כל תופס ואומר קים לי כפלוני הגאון ומלשון הרי"ף משמע לכאורה שאין כופין אך ראיה גמורה אין עכת"ד ע"ש.

ובגליון הספר העירותי דאם נסתפק לומר דאין כופין מצד שאם יבוא אליהו ויאמר דהלכה כהר"מ הלא יש ראיה ברורה ע"ז מיבמות (צ"ע) בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דאמרינן התם דכופין אותם ומשחררין זה את זה ובגיטין (מ"ב) גבי האיבעיא במעוכב גט שחרור אם מותר לאכל בתרומה ומביא מכאן מכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה אוכלין בתרומה ודחי שא"ה דאם יבוא אליהו ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כספו קרינן ביה, משא"כ הכא במקדיש ומפקיר ומי שח"ע לאו קנין כספו הוא כלל ע"ש והרי מבורר להדיא דשפיר כופין אע"פ ששייך לומר בזה אם יבוא אליהו ויאמר עכ"ל על הגלוין שם. אך שבתי וראיתי כי הצדק עם הגאון המחבר, כי הנה הוא העיר דבספק עבד ראוי לכפותו מצד כופין על מדת סדום כיון דאינו יכול לשעבדו, משא"כ בח"ע וחב"ח דעובד את רבו יום אחד ובמקדיש ומפקיר נ"מ לענין ולדות והנה לפ"ז תקשה אש"ס דיבמות (דף ק') דפריך שם שחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי לישא שפחה א"י לישא ב"ח א"י, ואמאי לא פריך מטעם דכופין על מדת סדום, וא"כ ראיה מזה לדברי הגאון המחבר כיון דאם יבוא אליהו ויאמר בחד מינייהו עבדא הוא איכא כאן פסידא גמורה ואין זה מדת סדום כלל וכדקאמר בגיטין (מ"ב ע"ב) דמשו"ה מקרי זה קנין כספו, והלכך פריך הש"ס רק מטעמא לישא שפחה א"י, וע"ז בודאי לא שייך להשיב שאם יבוא אליהו ויאמר שעכ"פ עתה בטל ממצות פו"ר אבל מדת סדום ליכא הכא, ואין לומר דקושית הגמ' באמת משום דכופין על מדת סדום דזהו גופא המדת סדום מה שמעוכב מלשא אשה אבל זולת זאת אין כאן מדת סדום דבלא"ה אינו משעבד בו, ז"א דמלישנא דרש"י שם מבואר דפריך מצד מצות פו"ר וגם מלישנא דגמרא משמע קצת כן דאל"ה למה ליה להזכיר מה שא"י לשא שפחה דהרי אפילו אם היה ביכלתו לשא שפחה נמי יש כאן מדת סדום מה שמעוכב מלשא ב"ח, אך באמת אין ראיה מכאן דנ"מ גדולה היא אם הכפיה הוי מצד מדת סדום או מצד שא"י ולשא אשה לא שפחה ולא בת חורין, דמצד מדת סדום אם שניהם רוצים להשאר במעמדם מבלי לכוף זה את זה שבקינן להו משא"כ מצד בטול מצות פו"ר לא שבקינן להו וכופין אותם בע"כ, ומשו"ה פריך הש"ס דוקא מצד בטול פו"ר דאילו משום מדת סדום הרי שפיר קתני שחררו זה את זה מדעתם שפיר דאילו לכפותם בע"כ אי אפשר אם אינם חפצים בשחרור כאמור.

ולכאורה יש להעיר עוד מדה"ת (גיטין י"ב ע"ב) ד"ה וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא, והקשו שם התוס' דמאי פירכא היא עכ"פ קבלת הג"ש עבור העבד חוב הוא ומה בכך שגם האדון יוכל לשלחו בלא שליח ותירצו שם בתירוצם השני דהכונה היא דאי בעי זריק לו האדון גט שחרור ספק קרוב לו וספק קרוב לעבד ויהיה אסור בשפחה ובב"ח וגם יהיה אסור בתרומה עכת"ד. וקשה מה הועילו בתירוצם זה אכתי גם בכה"ג לא יוכל האדון להרע לו ממשוחרר גמור דהרי יכופו אותו לעשותו משוחרר גמור ועכצ"ל בספק אין כופין שמא יבוא אליהו ויאמר דעדין עבד הוא וישאר לעולם בספיקו, ויש לדחות דכונתם דאז אין כופין אותו עד שיכתב לו העבד שטר על דמיו ועתה הוא משחרחו בחנם ובפשטות י"ל דכונתם דהשחחור של השתא ע"י שליח לא יוכל להחשב לחובה לעבד, כיון דביד האדון לעשותו שיהיה לו כל החסרונות בין חסרון של עבד ובין חסרון של משחרור עד שזכות יחשב לו השחרור וממילא אין שחרורו חובה לו.

ובעיקר הערתו של המוהרי"ב דבנ"ד לא שייך כפייה דאמרינן שמא יבוא אליהו, הרי כאן הוא ספיקא דדינא ושמא יבוא אליהו אמרינן רק בספק מעשה ועין בהגהת רצה"ח (יבמות ק"ב ע"א) גבי אם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל ומש"כ עוד הגאון המחבר דאין יכול להשתעבד בו ולא למכרו כיון דהוי ספק והעבד הוא תפוס בעצמו עין קצה"ח (סימן פ"ח אות ט' ובסי' רמ"א אות ב') דעבד כנעני אינו מקרי שתפוס בעצמו נגד אדונו כיון דהוי ספק בעיקר התפיסה דאם עבד הוא הרי גופו קנוי לבעלים, אך באמת אין צורך לזה דהרי אין כאן לא חזקת ממון ולא חזקת מ"ק והוי ספק גמור ואין מועיל תפיסה לאחר שנולד הספק בטענת שמא וכדק"ל דתקפו כהן מוציאין מידו ולכאורה הו"ל להביא הסוגיא דגיטין (מ"ב ע"ב) דמפורש שם דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה מקרי מעוכב גט שחרור, ויש לחלק דשא"ה דלא נתברר מעולם מי האדון ומי העבד משום הכי כמשוחרר הוי, מה שאין כן הכא דעל האדון אין ספק ורק על העבד ספק, ספק עבד ספק ב"ח, ולזה קאמר המהרי"ב דאין האדון יכול להחזיקו משום דהעבד תפוס בעצמו, וע"ז יפה העירותי מדברי הקצה"ח הנזכר שכתב דנגד אדונו אינו מקרי העבד מוחזק משום דהוי ספק בעיקר התפיסה אכן י"ל דהכא הוי כמו נגד אדונו השני אם מכרו האדון וכש"כ התוס' (בגיטין י"ז ע"א) ד"ה מפני מה, משום נגד אדון השני מקרי העבד מוחזק כיון דלשני לא היתה בו חזקה מעולם. אך יש להשיב ע"ז דאילו היתה אמו קיימת וגם בה נולד ואדרבא עיקר הספק ממנה מתחיל אם שחררה קודם שבא עליה אי לא ועליה שייך בודאי חזקת מ"ק דהוי כמו חזקת ממון וכש"כ הקה"ס ככללי תפיסה (כלל א') וא"כ תקשה למ"ד (כתובות י"ג) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת האם מועילה לבת וא"כ ה"נ בעובדא דידן חזקת האם תכריע גם על הבן שהוא עבד ויש לעין בזה.

ב) אגב אורחא אמרתי לציין עוד בזה שם ביבמות בדין כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה בדין בכור מבואר שם בפירש"י דכ"א אינו מחויב ליתנו לכהן רק ירעה אצלו עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים, וכבר תמה ע"ז הק"ע בירושלמי דאיך נניחנו לעבר בודאי על בל תאחר מפני ספק היזק ממון והלא בשביל עבירה ל"ת מחויב לתן כל ממונו, מה שתירץ ע"ז הערוך לנר דנ"מ לענין יורש דק"ל דאינו עובר אב"ת, (ר"ה ו' ע"ב) קשה לי חדא דהו"ל הש"ס למיפשט ממשנה זו דיורש א"ע אב"ת שנית מסופק אנא אם גם בבכור יש נ"מ בין בעל הבכור ובין בנו לענין ב"ת והעשה שמחויב לאכלו בתוך שנתו, דבשלמא לענין הקדש דבקדושת פיו הוא קדוש י"ל כמו שמצדד בגמ' משום דאיהו לא נדר, אבל בבכור שקדוש מאליו מאי נ"מ בין אב לבנו וכיו"ב לענין העשה דתאכלו שנה בשנה כן הנני מסופק הא דיורש אינו עובר בב"ת אינו אלא עד שלא שהה אצלו ג' רגלים משבא לרשותו אלא היה תחת המוריש רגל אחד או ב' רגלים ותחת היורש רגל אחד, אז הרגלים אינם מצטרפים זה עם זה, אבל אם משבא ליד היורש כבר עבר ג' רגלים כסדרן אז גם היורש עובר ואם נימא דכה"ג גם היורש עובר אזדא ליה תירוצו של העל"נ ולא עיינתי היטב עוד בפרט זה

ובעיקר הדבר אם מחויב להפסיד ממונו בעבירת ל"ת בשוא"ת מסופקני בזה דהא תנן בכלאים (פ"ז מ"ו) דאגם שזרע את הכרם והשיב לנגזל בחוה"מ שאינו מחויב להשכיר פועלים לקצרו רק עד שליש ביוקר ולא יותר משליש שאז מניחו עד לאחר המועד ואע"פ שעובר על לאו דמקיים כלאים, וע"כ דמשום דשוא"ת הוא ונמצא מוכח מזה דבשוא"ת אינו מחויב להפסיד כל ממונו ושו"מ בתפארת ירושלים (יבמות פי"א מ"ה) שהעיר ג"כ בחלוק זה כי בשוא"ת אינו מחויב להפסיד ממונו ע"ש.

ג) הטו"א מקשה על הסוגיא דיבמות הנ"ל דמאי מקשה הש"ס אמאי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחה, דוקא ששיחררו זא"ז מדעתם, אבל בע"כ אין כופין אותם לשחרר הרי לישא שפחה אינו יכול וכו' וקשה הרי יוכל למכר א"ע על תנאי אם הוא כהן דגם כהן נמכר בע"ע עכת"ד ע"ש, ולו תמוה דגם כאן שייך תירוץ התוספות משום דבעינן ושב אל משפחתו וה"נ הלא אין ידוע לו משפחתו אם למשפחת כהנים הוא או עבד עבדים הוא וכמו דגר ומשוחרר אינם נמכרים לע"ע מהא טעמא ה"נ בבן התערובת הזה ועין בזה.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה