אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן מט

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן מט

סימן מח

יבואר היטב מימרא דרב, מגילה בזמנת קורין אותה אפי' ביחיד. שצא בזמנה בעשרה.

כתב הר"ן (פ"ק דמגילה) ד"ה מתניתין איזו עיר גדולה וכו', באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כלומר בבני כפרים ועירות שאין להם עשרה בטלנין וכן כשחל פורים בשבת ובע"ש, וגרסינן בירושלמי באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה וכו' וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ונראה לפ"ז שכשחל י"ד להיות בשבת לדידהו דמיקלע שעירות גדולות מקדימין ליום הכניסה שאין בני עירות גדולות עושין סעודת פורים עד אחד בשבת שהוא זמנן של מוקפין, והראשונים הקשו ע"ז והאיך יאחרו מוקפין סעודת פורים לאחר ט"ו והא לא יעבור כתיב, ובני עירות נמי איך עושין סעודה בט"ו והא כתיב ולא יעבור דמשמע דקאי נמי אזמנן של עירות שהרי כשחל י"ד להיות ברביעי אין בני הכפרים מאחרין עד יום חמישי משום לא יעבור ואי נמי אמרת דולא. יעבר לא קאי אלא אחר ט"ו, מ"מ איכא משום זמנו של זה לאו זמנו של זה ולפיכך כשם שאין קורין המגילה כשחל י"ד בשבת באחד בשבת, משום דזמנו של זה לאו בזמנו של זה, ה"נ אין לעשות הסעודה באחד בשבת אלא ביום הכניסה או בע"ש דהא אתקש זכירה לעשייה וכ"ש כשחל ט"ו בשבת שמקדימין לקרות בע"ש שעושין הסעודה בו ביום דאילו באחד בשבת יום ט"ז הוא ואיכא ולא יעבור עכת"ד הר"ן וכן הביא הריטב"א בשם י"מ דהא דאיתא בתוספתא דסעודת פורים מאחרין לפום גמרא דילן לא אמרו אלא שמאחרין אותה עד זמנן וכלפי שאמר מקדימין ליוה"כ אמר בזה מאחרין והוא דעת הרא"ה שהובא בר"ן. ונראה פשוט שדעת הרא"ה דהירושלמי מחולק בזה עם הבבלי.

אכן קשה טובא לשיטה זו מהא דאיתא במגילה (ה ע"א) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה, (כגון כפרים המקדימים ליוה"כ רש"י) ולהכי בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד פירש"י מתוך שהיא חובה בו ביום לכל יחיד להכי איכא פרסומי ניסא והקשה הטו"א ע"ז א"כ מאי פריך אח"ז מהא דקאמר רב דפורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם, והא שבת זמנם היא אלא לאו לאקושי שלא בזמנם כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד אף שלא בזמנם אפילו ביחיד. ומאי קושיא שא"ה שהכל קורין באותו יום ואיכא פרסומי ניסא ודמי בזה לזמנו ממש להכי קורין אותו ביחיד אבל בהקדמה ליוה"כ דבני הכפרים, שאין הכל קורין באותו יום להכי בעי דוקא בעשרה עכת"ד ע"ש והיא קושיא חמורה וגם הר"ן רמז לזה, שהר"ן הביא פירש"י בשלא בזמנה היא כשמקדימין ליום הכניסה, והקשה עליו דהא בימי רב ורב אסי כבר בטלה הקדמת הכניסה ולכן פירש שלא בזמנה כגון היכי דחל י"ד בשבת או ט"ו לכרכין שמקדימין וקורין בע"ש וסיים ע"ז הר"ן והכי מוכח בגמרא וכונתו לקושית הטו"א הנ"ל, מהא דרמינן עלה דרב מאיר מימרא דרב מפורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם ולפירוש שפיר קמותיב, אבל לפירוש רש"י מאי קפריך שאני פורים שה בשבת דע"ש זמנם הוא משום דהוי יום הקריאה לכולם. משא"כ יוה"כ דהוי יום הקריאה רק לבני הכפרים כאמור.

ומצאתי בירושלמי (פ"א ה"ג) בסופו וז"ל ר' בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן ואפי' ביחיד, ופירש הקה"ע שקושיא היא ומקשה והא חזינן לרבנן דקורין של"ב ואפי' ביחיד, ומשני ר' אבינא בשם ר' אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה, ובאורו הוא דה"ק כל שאמרו ידחה ליוה"כ דהיינו כפרים שמועטין הן וליכא פרסום קורין בעשרה אבל אם חל י"ד בשבת שעירות גדולות נדחין איכא פרסום נס לכך קורין אותה ביחיד עכ"ד ע"ש, והפ"מ לא פירש כן ולפי פירושו של הקה"ע העיר הירושלמי בקושית הטו"א ועכ"פ הקושיא לפי פירש"י חמורה מאד,

ולפום רהיטא הייתי רוצה לישבה דקושית הגמ' כך היתה, דהא רב לא קאמר י"ד שאל להיות בשבת ורק פורים שחל להיות בשבת קאמר, ובמשמעות פורים נכלל בין י"ד ובין ט"ו שאפי' מוקפין שחל להיות בשבת נמי ערב שבת זמנם ומוקפין כיחידים דמי שהמה אפי' בזמנם נמי בעינן עשרה וכמו שהרגישו המפרשים בדברי רש"י במה שפירש בהא דאמר רב מגילה בזמנה היינו בי"ד דוקא ועין בהגהות רצה"ח, וא"כ לת"ק דר"י דס"ל לעיל דבחל ט"ו בשבת עירות קורין ביוה"כ כדי להקדים עירות למוקפין ואעפ"כ קאמר רב דמוקפין שחל ע"ו בשבת קורין בערב שבת ביחיד אע"פ שאז אינם אלא כיחידים, וע"כ מוכח דרב ס"ל דגם של"ב לא בעי עשרה, וגם כפרים המקדימין ליוה"כ קורין ביחיד. אלא שזה אינו נראה לי, לפרש דרב איירי דבני כרכין שקורין בט"ו דע"ז קאמר ערב שבת זמנם לאשמעינן דקורין אפי' ביחיד, דא"כ טפי הו"ל לאשמועינן הא מלתא במוקפין בזמנם ממש בט"ו שקורין אפי' ביחיד, דאם בזמנם קורין ביחיד אע"פ שהם כיחידין, אין שום רבותא כלל בשלא בזמנם דזמנם הוא. דגם בזמנם ממש נמי הוי כיחידים, ואע"פ שעדיין יש לדחוק ולומר דבמימרא דפורים שחל להיות בשבת כולל גם בני י"ד גם בני ע"ו שבכל גווני של"ב קורין אפי' ביחיד מ"מ זה דחוק ופירש"י תמוה.

והנה הטו"א פירש בטעמו דרב שמחלק בין זמנו שלא בזמנו דבקריאת מגילה ביחיד באמת ליכא משום פרסומי ניסא, כיון דבלא"ה ראוי לקרות בו דהא מכתבי הקדש הוא ורק בזמנו איכא פרסומי ניסא משום דאסור בהספד ותענית וחייב במשלוח מנות ומשתה ושמחה ולהכי קורין אפילו ביחיד, משא"כ של"ב דליכא כל הני דהא תנן לקמן אע"פ שאמרו מקדימין, מ"מ מותרין בהפסד ותענית וגם שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה וגם משלוח מנות ליכא ולהכי בעי קריאה בעשרה דוקא עכ"ד ע"ש אבל לפי שיטת הראשונים המובאים לעיל די"ד שחל. בשבת שחייב בשמחה ביום קריאתה דבשבת אין עושין שמחה מטעם הירושלמי דבעינן דוקא ששמחתו תלויה בב"ד אבל שבת ששמחתו בידי שמים, ולאחר שבת אין מאחרין משום ולא יעבור או משום זמנו של זה לא כזמנו של זה דאתקש עשיה לזכירה גם בהא מלתא וחיוב משתה ושמחה הוא דוקא ביום הקריאה וא"כ ממילא כיון שחייב בשמחה הרי אסור בתענית והפסד וחייב גם במ"מ. שמ"מ מן הסעודה היא וכש"כ הרלב"ח, וא"כ הדרה קושית הטו"א לדוכתה, דמאי פריך מהא דאמר רב פורים שחל להיות בשבת דערב שבת זמנם דהיינו דקורין אפי' ביחיד, דשא"ה דאיכא פרסומא ניסא משום דנהיגין בו משתה ושמחה ומ"מ ואיסור הספר ותענית, משא"כ בהקדמת כפרים ליוה"כ דליכא היכרא מכל הני להכי בעינן דוקא עשרה וא"כ יקשה לפי שיטה זו הן אם יפרשו כפירש"י והן כהטו"א הוא תמוה כאמור.

לכאורה אמרתי לפלפל בקושית הטו"א אפירש"י דאם גם שלא בזמנה יש חלוק לרב בין כפרים המקדימים ליוה"כ ובין עירות שי"ד שלהם חל להיות בשבת א"כ לא הו"ל לרב לחלק בין בזמנה ובין שלא בזמנה, טפי הו"ל לחלק בשל"ב גופה דיש שאין קוראין אלא בעשרה דוקא כמו כפרים המקדימים ליוה"כ, ויש שקורין אפי' ביחיד כמו בפורים שחל להיות בשבת, וע"כ שלא בזמנה דקאמר רב הוא בכל האופנים אפי' עירות שי"ד חל להיות בשבת נמי אין קורין אלא בעשרה וא"כ שפיר קפריך הש"ס, אמנם אע"פ דכן כתב נמי הר"ן דרב דאמר של"ב בעשרה היינו בי"ד שחל להיות בשבת אבל מ"מ קשה אמאי בעי התם עשרה הא איכא פרסום ניסא בין מקריאת המגילה שהכל קורן בו לפי פירש"י ובין משאר מצות כפרושו של הטו"א.

ועוד אמרתי להקשות לשיטת הראשונים הנ"ל אמאי לא קאמר הש"ס הא דקאמר רב בערב שבת זמנם היינו לענין חיוב משתה ושמחה דלא ככפרים המקדימים ליוה"כ שאין שמחה נוהגת אלא בזמנה, אבל לענין קריאה באמת שפיר בעינן עשרה משום פרסומא ניסא.

והנראה בזה ע"פ דברי הנוב"ק (חאו"ח סי' מ"ב) בחקירתו אי שושן פורים שחל בשבת אימתי עושין הסעודה, ואחר שהאריך שם בסוגיא דמגילה (דף ל) בפלוגתת רב ושמואל בפורים שחל בערב שבת דרב סבר מקדימין לפרשת זכור, כי היכי דלא תקדים עשיה לזכירה ושמואל אמר מאחרין משום מוקפין דלדידהו דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדי הדדי קאתיין, דמזה הוכיח הרלב"ח דעושין סעודה בשבת דהא דקאמר דעבדי בחמיסר היינו סעודת פורים, וכתב ע"ז הנו"ב עוד וז"ל שם, והנה בשיטת הירושלמי דסובר דסעודת פורים בשבת לא עבדינן דבעינן מי ששמחתו תלויה בב"ד והלכך סבר דמאחרין לה עד אחר פורים, וקשה הא כתב ולא יעבר והביא דברי הר"ן מה שהביאונו בראש דברינו וסיים בסוף דברי הר"ן שנדחק דלא אמרינן איתקש אלא לעושים בזמנם הקבוע להם במגילה ולא במקדמי ומאחרי ע"ש שנדחק מאד, ותמה ע"ז דאפי' אם נקבל כל הדוחקין אכתי קשה למה תקנו מתחלה לאחר השמחה ולכנוס בכל הני פרצות הדחוקות הו"ל לתקן להקדים השמחה ביום קריאת המגילה, ואף דלבני הכפרים המקדימין ליוה"כ אפ"ה שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה כדעיל (דף ד' סע"ב), היינו משום דכל דאפשר למיעבד בזמנה עבדינן. אבל בחל בשבת שע"כ השמחה א"א לעשותה בזמנה ממש יותר טוב להקדים, ונראה טעם הירושלמי בזה לפי מה שאמרו בריש מכילתין (ב' ע"ב) אימתי שהשנים כתיקנן וישראל שרוים על אדמתם, אבל בזהמ"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה, ולפ"ז דחל בשבת שע"כ מקדימין וקורין בע"ש ויש לחוש שמסתכלין בה ויכשלו בימי הפסח, ולהכי עשו תקנה מה דאפשר למעבד הכירא שלא יעשה הסעודה בו ביום, ולהקדים הסעודה קודם קריאת המגילה אי אפשר, דבעינן שתקדים זכירה לעשיה, ובזמנה בשבת ג"כ א"א כסברת הרושלמי שאין שמחתו תלויה בב"ד, ולהכי ע"כ מאחרין (כונת דבריו בזה דממה דחזי דהמגילה קדים והסעודה מאוחרת יעמדו על הדבר לדעת היום הנכון ולא ילכו לא בתר קריאה, ולא בתר הסעודה). וא"ת א"כ בני הכפרים למה עקרו הקדמת יום כניסה שלהם משום שמסתכלין בה והלא יהיה להם הכירא ממה שמאחרין הסעודה, י"ל שאין זה היכר כל כך ולא רצו לסמוך עליו, אבל בחל בשבת א"א בענין אחר, וא"כ דברי הירושלמי נכונים בזה"ז שאין ישראל שרויים על אדמתם אבל התחלה כשהיו ישראל שרויים על אדמתם ובני כפרים מקדימין ליוה"כ אז בחל בשבת שמקדימין קריאת המגילה גם השמחה היו מקדימין ביום אחד עם קריאת המגילה בערב שבת וזהו מעיקר הדין, אבל דברי הירושלמי איירי בזה"ז עכ"ל וא"כ לפי שיטתו של הנו"ב ניחא מאד דברי הגמ' דמה דאמר רב מגילה של"ב בעשרה היינו בי"ד שחל בשבת וכפירושו של הר"ן, ורב בזמנו איירי דליכא הקדמת הכפרים משום שמסתכלין בה ואז מאחרינן הסעודה והמ"מ לאחר השבת, וא"כ ליכא הכירא משום דבר ולכן הקריאה בעשרה משום פרסומא ניסא וכפרושו של הטו"א וע"ז פרכינן שפיר מהא דאמר רב פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם והיינו לענין קריאה ביחיד ומימרא זו מסתמא אמרה רב נמי אזמנו שמאחרין הסעודה ומ"מ קורין ביחיד אע"ג דליכא הכירא.

ועפ"ז ניחא שפיר ג"כ תירוצא דהגמ' דמשני לאפוקי מדרבי דאמר הואיל ונדחו עירות ממקומן ידחו ליוה"כ קמ"ל דע"ש זמנם הוא, ומקשין העולם דא"כ הו"ל מקדימין לע"ש וכמו שפירש"י בקושית המקשן. שקושיתו היתה מדקאמר ע"ש זמנם ולא קאמר מקדימין לע"ש ש"מ שהוי כזמנו לכל דבר, וא"כ מדמסיק שאינו לכל דבר זמנו הו"ל מקדימין ואמרתי להעיר בזה דלשון מקדימין שכתב רש"י לאו דוקא, דלשון זה משמעותה שיש רשות בידם להקדים אבל אי קראו בי"ד שפיר טפי שהוא זמן הקבוע, וכמו לישנא דמתניתין אלא שהכפרים מקדימין ליוה"כ, דהכונה נמי שיש להם רשות להקדים אם ירצו אבל לישנא דע"ש זמנם משמעותה דאין להם רשות לקרות בשבת, והכי הוא קושטא דמלתא שאסור לקרות ביום השבת משום גזירה דרבה, ובזה מדויק לישנא דמתניתין דקתני חל להיות בשבת כפרים ועירות גדולות מקדימין וקורין בע"ש, ובהגהות החדשות העירו ע"ז מדוע בקודמין לא תני וקורין רק מקדימין בלחוד, ולפי האמור ניחא, דאינך זמנו אינו אלא רשות, אבל הכא דאיירי בשבת שאז אסור לקרות להכי תני מקדימין וקורין, כלומר לאו רשות הוא אלא חיובא הוא, וכאן נמי כונת רש"י שהו"ל לומר אי מקדימין וקורין בע"ש כתניא במשנה או קורין לחוד כלישנא דברייתא לעיל (ד' ע"ב).

והשתא ניחא ג"כ תירוצא של הגמ' דהכי באורו הוא דהא רבי דאמר מקדימין ליוה"כ, ע"כ איירי בזמן דאיכא תקנת הכפרים ליוה"כ והיינו בשעה ששרויין על אדמתן, דבזה"ז דבטלה הקדמת יוה"כ מאי עדיפותא של יום הכניסה, וא"כ מימרא דרב נמי דקאי לאפוקי מדבריו של רבי איירי נמי בזמן שישראל שרויים על אדמתן ואז הסעודה ומ"מ ג"כ בו ביום ושפיר קאמר ע"ש זמנם היינו זמנם לכל דבר לסעודה ולמ"מ וגם לקריאה ביחיד, אבל בזה"ז באמת כיון דמאחרין הסעודה, הקריאה דוקא בעשרה, והרוחנו מזה להוכיח מסוגיא דידן ג"כ כשיטת הנו"ב דבזה"ז מאחרין את הסעודה דאל"כ דברי הגמ' תמוהים, ושיטת הראשונים המובאה בר"ן ודעת הריטב"א והרא"ה שהבאנו לעיל צע"ג ואולי לדעת הריטב"א והרא"ה עושין הסעודה בשבת גופה וכדעת הרלב"ח והירושלמי מחולק בזה עם הבבלי, דהבבלי לא ס"ל מש"כ בירושלמי דבעינן דוקא סעודתו תלויה בב"ד.

אכן יש להעיר על חדושו של הנו"ב מהא דאמרינן לעיל (דף ד) אמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום, ופריך ע"ז מה איריא פורים אפי' יו"ט נמי ע"ש וקשה הא דאמר פורים שחל להיות בשבת היינו בין בי"ד ובין בט"ו ועי' ברא"ש ובק"נ, וא"כ טובא אתי לאשמעינן ריב"ל אפי' בזמן שישראל שרויים על אדמתן שאז עושים גם הסעודה וכל דיני פורים בערב שבת ואע"פ שכבר נגמרו כל דיני פורים משנה זו ואינו אלא כהלכתא למשיחא מ"מ שואלין ודורשין בשבת שחל בה פורים משום פרסומא ניסא, משא"כ שאר יו"ט דרשינן משום הדינים הנצרכים ליומו ועין רשב"א וע"כ מוכח לכאורה לעולם עבדינן הסעודה או בשבת ודלא כהירושלמי, או לאחר השבת וכהירושלמי וצ"ע.

עוד אמרתי להעיר בסוגיא דידן לפ"מ שסובר הר"ן בריש מכילתין דכפרים המקדימין ליוה"כ אין קורין בלילה א"כ אמאי פריך הש"ס, אימא דמאי דקאמר רב בערב שבת זמנם. היינו דאפי' בלילה קורין, אבל לא לענין קריאה ביחיד ויש לעיין בזה היטב:

אגב אורחא העירותי על הא דאמר רב אסי שם, בין בזמנה ובין שלא בזמנה בעשרה, ופירש"י וז"ל מצוה לחזור אחר עשרה משום פרסומי ניסא, אבל אי לא אשכח עשרה לא אמר ר"א דלא ליקרי שאין איסור קריאתה ביחיד אלא מצוה לקרותה בעשרה עכ"ל, מרהיטת לשונו נראה ששווין של"ב כבזמנה שרק לכתחילה בעי עשרה, אבל בדיעבד יוצא ביחיד אף של"ב ופליג בזה על רב לקולא, אך צ"ע מנלן לאפושי פלוגתא וטפי ראוי לומר דבשל"ב שווין המה דאף בדיעבד אין קורין אלא בעשרה, אך יש לדקדק מדוע הקדים רב אסי בזמנה לשל"ב הרי ראוי להקדים הפשוט טפי כמבואר בתוס' (סוכה כ' ע"א) ד"ה אחת קטנה ושל"ב פשוט יותר דבעי עשרה, אך אם נימא דשל"ב רק לכתחלה בעי עשרה ניחא קצת דלהכי הקדים בזמנה לאשמעינן דשל"ב שוה בזה לבזמנה דרק לכתחלה בעי עשרה אבל קורין באחד ולענין קריאה באחד הוי בזמנה הפשוט יותר ועין בזה בשו"ת שער אפרים (סי' מ"ו), ובק"נ ולא עיינתי בזה היטב.

ויש לחקר בבני כפרים שמקדימין ליוה"כ אם יש בזה הדור מצוה להמתין עד י"ד שהוא זמן קריאה לכל או לא, ואם יש בזה הדור מצוה אכתי יש להסתפק אי עדיף להקדים פן ימות או לאחר ובספק השני עיין בנשמת אדם (כלל ס"ה) במחלוקת התה"ד וס"ח ועין בחדושי חתן הגר"א במשניות זרעים דפוס חדש בסוף שנו"א מה שמפלפל בזה ואכמ"ל.

חלק יורה דעה

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה