אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן טז

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן טז

סימן טו

ישוב ישר לקושיית הגרע"א.

חולין (פ"ה ע"א) מ"ט דר"מ בכסוי הדם, אמר ר' שמעון בן לקיש גמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ, מה להלן שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אף כאן שחיטה שא"ר ש"ש ור"ש אשר יאכל כתיב, ור"מ ההוא למעוטי עוף טמא הוא דאתא, והנה לעיל (י"ז ע"א). בהא דמייתי מתניתין דידן לענין מחלוקת ר"ע ור"י, אי הותר בשר נחירה במדבר, כתב שם רש"י ד"ה הנוחר והמעקר פטור מלכסות דכתיב אשר יאכל וכו', ואפי' מאן דמחייב בכסוי בשוחט ונמצא טרפה הכא מודה דשחיטה מיהא בעינן דגמר שפיכה שפיכה משח"ח והתם שחיטה כתיב עכ"ל, והקשה הגרע"א בתוספותיו (אות ל') וז"ל וק"ל דא"כ למאי צריך למעט עוף טמא הא בטמא כל שחיטה הוי נחירה וצ"ע עכ"ל, והנה לעיל (פ"ג ע"ב) בתד"ה ובמוקדשין מ"ט לא, כתבו אבל הכא משתרי באכילה במליקתו וגבי כסוי הדם לא כתיב שחיטה אלא שפיכה עכ"ל, מבואר מדבריהם דאילו הוי כתיב שחיטה אז לא הוי מקשה הש"ס דקדשי מזבח ניבעי כסוי אף דמותרין באכילה, משום דעכ"פ שחיטה ליכא וחדוש שחדשה התורה להתיר מליקה לכהנים, וכעין דאמרינן לקמן (קכ"א) דנבע"ט הותר מכללו ועי' מנחות (מ"ה) אבל כיון דכתיב רק שפיכה ומותר באכילה א"כ שפיר פריך דיתחייב בכסוי, וראי' ברורה דס"ל דל"א אמרינן מליקתו זהו שחיטתו דאל"ה אפי' הוי כתיב שחיטה בכסוי נמי קשה דמליקתו זוהי שחיטתו, ועין לעיל (פ"ב ע"א) תד"ה עגלה ערופה ובספר אתוון דאורייתא מאריך בפרט זה ולא הזכיר מדה"ת אלו, והקשיתי לשיטת התוס' א"כ אמאי לר"מ הנוחר והמעקר פטור מלכסות כיון דשחיטה לא בעינן דשפיכה כתיב וגם מה שאינו ראוי לאכילה אינו מעכב דשחיטה שא"ר שמה שחיטה, ולהתוס' לא אפשר לתרץ כש"כ רש"י דשחיטה מיהא בעי, דכתבו מפורש דבכסוי הדם לא כתיב שחיטה אלא שפיכה ומשו"ה מקשה הש"ס דבמליקה ניבעי כסוי אע"פ שאינה מקרי שחיטה כאמור לעיל, אכן להתוס' התירוץ פשוט דמאשר יאכל דממעטינן מינה עוף טמא, ה"ה דממטעינן מינה נמי נוחר ומעקר דגבי עוף עמא נמי לא הוי שחיטה רק נחירה וכולה חדא מלתא היא. ולשיטת רש"י לא תקשה דאיך בעי למימר דקדשי מזבח בעי כסוי הא בעינן שחיטה וצ"ל דס"ל לרש"י דאמרינן מליקתו זוהי שחיטתו, ונמצא חקירת האת"ד הנ"ל תלויה במחלוקת רש"י ותוס' אכן לשיטת רש"י הנ"ל קושית הגרע"א במקומה עומדת.

ונראה לעיל (כ"ז ס' ע"ב) פריך למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אמאי הנוחר והמעקר פטור מלכסות, ומשני דקאי אחיה, אבל עוף בודאי חייב והנה הסוגיא כאן אזיל אליבא דר"ל ור"ל הא ס"ל בנזיר (כ"ט) דאין שחיטה לעוף מה"ת וממילא גם נוחר בעוף חייב בכסוי וא"כ סד"א גם עוף טמא אפי' דנימא דשחיטתו לא הוי רק נחירה ליחייב בכסוי קמ"ל מלא יאכל דפטור מכסוי, אכן יש מקים לפקפק ולחלק דנהי דבעוף טהור סגי נחירה, מ"מ צריך שיעשה מעשה הנחירה בסימנין גופא א"כ נחירתו זוהי שחיטתו, אבל עוף טמא דלא שייך בו שום תקון גם נחירתו הוי כנהרג ולמאי צריך קרא ע"ז. ונ"ל דבשחוטי חוץ אף למאן דס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ונחירתן זוהי שחיטתן, מ"מ אינו חייב בנוחר עוף קדשים בחוץ משום שח"ח, דשחיטת עוף קדשים בחוץ דחייב עלה ילפינן בזבחים (ק"ז ע"א) לר"ע מדם יחשב דם שפך, ומאו אשר ישחט ממעטינן מליקה, דלא נימא ק"ו מה שחיטה שאין דרך הכשירה בפנים חייב. מליקה שדרך הכשירה בפנים אינו דין שהוא חייב, וכמו שממעטינן מליקה כ"ש אנחירה שאינו חייב, וביותר נראה דעל נחירה לא בעי מעוט כלל כיון דאין זה דרך הכשירה בפנים לא בעוף ולא בבהמה, א"כ אין סברא לחייבו ע"ז בחוץ ולא נתרבה מדם יחשב לר"ע, או מאו אשר ישחט לר' ישמעאל רק שחיטת עוף דהוי דרך הכשירו בפנים לפחות בבהמה דאל"כ תקשה באמת מנלן למעט מליקה משח"ח, נימא דחייב אמליקה מק"ו והמעוט מאו אשר ישחט אתי למעט נחירה שאינו חייב בשח"ח, ואין לומר דאין למעט נחירה מאו אשר ישחט דנחירה בעוף נמי שחיטה היא, דא"כ תקשה לפירש"י דס"ל דמליקתו זוהי שחיטתו, מליקה נמי אין למעט מאו אשר ישחט דמליקה נמי שחיטה היא, אע"כ על נחירה לא צריך כלל מעוט שאינו חייב ע"ז בשח"ת, ומכיון שהוכחנו בעוף קדשים אינו חייב אנחירת חוץ ובחולין נחירה בעוף מהני מה"ת למאן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת, א"כ אין שייך למילף כסוי הדם משחוטי חוץ דלפחות שחיטה בעי כמו בשח"ח, כיון באמת אין השחיטה המועילה בעוף מועילה בשח"ח להתחייב עלה וא"כ א"א למילף כלל בהאי פרטא כלומר בעוף משח"ח וכיון דלא נילף כלל משח"ח בזה אימא דדם השפך הכתיב בכסוי הדם היינו שפיכת דם בעלמא ואפי' נהרגה, וא"כ ממילא גם בעוף טמא מיחייב להכי אתי הקרא אשר יאכל למעט עוף טמא וממילא נמי ממועט עוף טהור בנהרגה, והראיה הוא מדקאמר הש"ס למעוטי עוף טמא, וקשה אמאי לא קאמר נמי חיה טמאה שאינו חייב בכה"ד דהרי שניהם כתיב בקרא ולהאמור ניחא דחיה טמאה באמת ילפינן משח"ח דהתם שחיטה בעינן ובחיה טמאה השחיטה כהריגה ולא צריך קרא ע"ז, ולא איצטריך רק למעט עוף טמא משום דבעוף טהור ג"כ לא בעי שחיטה וסגי בנחירה, ועין בהגהות מוהר"ש (חולין י"ז) שנסתבך אי לר"ע חייב אנחירת קדשים מבחוץ ומדברינו מבוארה סתירת דבריו.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה