דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
השמטות
השמטה לסימן ז' אות ג'
במקום המסוים "וצע"ג":
ונ"ל לישב דכתב הגר"א (פ' חוקת) הא דקי"ל אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות א"כ נכתוב רק חד לרבוי ולא נצטרך לשני מעוטים לרבות והוכיח מזה דכ"מ דאמרינן אין מא"מ אלא לרבות ע"כ איכא איזה מעוטא בהא מלתא אלא עיקרו בא לרבות עכת"ד ע"ש ונראה דזוהי ג"כ דעת התוס' בזבחים (צ"ו ע"ב) ת"ר חטאת אין לי אלא חטאת כל קדשים מנין, ת"ל קדש קדשים היא, יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה דברי רבי יהודה, ר"ש אומר קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה קדשים קלים אין טעונין מו"ש דכתיב קדש קדשים, קדשי קדשים טעונין מו"ש, קק"ל אין טעונין מו"ש, מ"ט דר"י מדאיצטריך אותה למעט תרומה מכלל דקק"ל טעונין מו"ש, וכתבו בתוס' שם ד"ה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה וכו' דמקדש קדשים הוי ממעטינן קק"ל וכ"ש תרומה הלכך דרשינן אותה למעוטי תרומה דוקא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות עכ"ל התוס' וכונתם. ג"כ כשיטת הגר"א והיינו דמקדש קדשים ממעטינן קק"ל ותרומה ואחרי דשניהם נתמעטו למאי איצטריך אותה א"כ הוי מא"מ ואין מא"מ אלא לרבות ומוקמינן המעוט לתרומה והרבוי לקק"ל, ואי נימא דמא"מ הוי רבוי גמור א"כ נרבי תרוייהו בין קק"ל ובין תרומה.
ועפ"ז ניחא נמי הכא, דהרי הכא איכא שני מעוטים אחד מבהמה בבהמה שהוא המעוט הראשון והשני מוהיה הוא שהוא המעוט השני ואין מא"מ אלא לרבות ועכ"פ מעוט איכא ומוקמינן מעוט למעט שאין ממירין על שתי בהמות בב"א והרבוי שבזה אחר זה שפיר ממירין ומסתמא המעוט השני הוא לרבות א"כ יוצא מזה דמוהיה הוא הרבוי, א"כ מדויק לשון הברייתא היטב דקאמר תניא כותיה דר"ל יכול כשם שאין ממירין שנים באחד כך אין ממירין בזא"ז ת"ל והיה הוא כלומר שהוא המעוט השני ואינו אלא לרבות דבכה"ג שפיר ממירין ומש"כ בבאור הגר"א דאי מטעמא דמתניתין ממעוטא דוהיה הוא הו"א דאין ממירין וחוזרין וממירין, היינו אילו לא הוה נכתב רק המעוט הזה בלבד, וכיו"ב אי הוי נכתב רק בהמה לחוד הו"א דאין ממירין וחוזרין וממירין, אבל השתא דאיכא תרי מעוטי אז מרבינין דממירין וחוזרין וממירין מטעם דאין מא"מ אלא לרבות ונכון הוא.
(מה שמביא א"א זצ"ל בשם הגר"א מצאתי כיו"ב שכן הוא דעת הליכות עולם ומובא בתוי"ט (ערלה פ"א מ"ב) וז"ל וי"ל המעוט הראשון למשל ממעט ד' אנשים מפעולה אחת חוזר המעוט השני וממעט השנים מהם א"כ הוא מרבה האחרים שיעשו הפעולה הנזכרת וכו' עכ"ל הרי מבואר להדיא דמא"מ אינו מרבה הכל אלא מקצת ועדיין מעוט הראשון ממעט איזה חלק ועיין בזה).
השמטה לסימן כג
וכן הוא ג"כ בתוספתא (פ"ב דמע"ש) וז"ל חומר מע"ש מבתרומה שאין מדליקין בו את הנר ובמע"ש טהור איירי שם והובא התוספתא הזה בפירושו של ר"נ על הגליון בריש ברכות ש"ס חדש וכן דעת הגר"א בשנות אליהו ע"ש במקומו ולא כן דעת הרע"ב (שביעית פ"ח מ"ב) ומצאתי בתורע"א במשניות שהעיר ג"כ מרש"י הנ"ל ואכמ"ל.
השמטה לסימן נט
א) לפ"מ שהוכחנו במכר כו' ויי"נ לכו"ע משיכה קונה כי לא שייך הכא קנין כסף, נדחה בזה ראית הב"ח ושו"ת שער אפרים שהוביאו ראיה ששיטת הטור משיכה קונה בנכרי, מדפסק כאן במוכר כו"מ ויי"נ בהקפה הדמים מותרים דקניה במשיכה, דשא"ה דלכו"ע משיכה קונה כי קנין כסף אין כאן ועי' בנ"א (ריש הלכות פסח).
ב) ראיתנו שהבאנו מדה"ת (סנהדרין פ') הוא למותר, כי דברינו מתקיימים שם בלא"ה, אכן באמת מבואר שם דס"ל אה"נ אין להם בעלים ואין זכיה באיסה"נ אף שאינו מוכרח, משום גם אם נימא באה"נ יש להם בעלים כדעת הרשב"א בתשובה (סי' קע"ח) הובא בא"מ (סי' כ"ח ס"ק נ"ו) מ"מ הרי אינם ברשותו ודבר שא"ב אין יכול למכר וליתן במתנה, ואולי י"ל משום דקושיתם נמשכה אליבא דר"ל, אשר ס"ל בב"ק שם אדם יכול להקנות דבר שא"ב ולכן אין קושיתם מתקיימת אלא אחרי שנניח דאה"נ אין להם בעלים, ולכן הראיה חוזרת בתקפה דמוכח מהכא דאיסה"נ אין להם בעלים כאשר כתוב בפנים ויש לי עוד דברים בזה ואכמ"ל: