דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
הקדמה
הקדמה מאת בן הגאון המחבר זצ"ל
דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת. לכאו"א מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כגנד נעשה ואחד כנגד נשמע וכו', שבת פ"ח, פשטות המאמר מראה, כי גדולת ישראל ורוממות נפשם התנשאה בזה, אשר צא חקרו ודרשו שיקריאו וישמיעו לפניהם את המשפטים והחקים העתידים להנתן להם למען בחון אותם אם המה לפי תכונתם ורוחם ויכולים לקיימם, כאשר התלוצץ בהם הצדוקי "עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו', וכל כך גדלה אמונתם בבורא עוצם עד אשר צא מצאו גם צורך לדעת אותם בפרטות, בחשבם נאמנה אחרי שהקב"ה בעצמו יוצר את החקים. או למעלה מכל ספק שחמה לטובתם ולאשרם הן לחיים גשמיים והן לחיים רוחניים, כמו בן יחיד אינו צריך להטיל ספק אם פקודי אביו הם לטובתו ולהנאתו. ובאמת גם זה הוא התנשאות הנפש שאין כמוה לבני תמותה לבוא עד גובה האמונה, כי מפי עליון צא תצא הרעות. וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, כי רק יחידי סגולה זוכים לעלות במעצות האמונה עד נקודה זו, אבל גרשה לנו לגלות, כי במאמר נעשה ונשמע גזוזה עוד עלית הנפש אחרת אשר איננה גלויה לכולם. אבל כאשר נסיר פני הלוט מעל זה תופיע היא לעינינו מזהירת עין בכל יפעתה. והדרה. הבה ונבאר. ננסה נא להעביר לענינו את חקי התורה ומשפטיה להבינם בשכל אנושי צא נדבר ע"ד החקים אשר המה נפלאים ועליהם אמרו חז"ל חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין להרהר אחריה. אצא גם המשפטים אשר מכונים הם בתור שכליים מעוררים לפעמים תמהון ואי הבנה, למשל התורה שמה למשפט מי אשר יגנב ויתפס ע"פ שני עדים משלם שנים, הקרן וכפל הוא קנס לענשהו על מעשה הגניבה, נצייר נא בזמננו אם איזה מדינה תוציא לאור עונש כזה לגנבים. אז יתרבו גנבים ושודדים למאות ולאלפים ולא יפחדו כלל מהעונש הצפוי להם:
כי גנבים עושים מעשיהם במחשך בלילות בשעה שבני אדם ישנים ואינם רואים., ואף אם יקרה שימצאו עדים על הגניבה גם אז אינו מפסיד הגנב כלל כי יוכל להתקדם אם רואה ערים שממשמשים ובאים ולבוא לפני ב"ד ולהודות ויפטור מכפל. כי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ר"מ גניבה פ"ג ה"ח, ופחד יאחז כל יושבי המדינה בראותם, שרכושם אשר קנו בזיעת אפם יוכל להיות לקנין לגנבים ושודדים. כפלים יתגדל התמהון ויתכוץ הלב מעגמת נפש כי גם נפש האדם אינה בטוחה מרוצחים המארבים לדם אנשים נקיים אחרי שיוכלו לרצוח נפש וצא יענשו כלל, כי לפי דיני התורה כדי ליסר קשה את הרוצח ולחייבו מיתה מחויבים מקודם להתרותו בשעת מעשה ולאמר לו, פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת ב"ד או מלקות, אם שתק או הרכין בראשו פטור ואפילו אם אמר יודע אני פטור. עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר ע"מ כן אני עושה, ר"מ סנהדרין פי"ב ה"ב, ואיזה טפש יאמר ע"מ כן שיתחייב מיתת ב"ד בשעה שיוכל לבצע זממו ולשתוק ולפטור. וא"ת אלה אשר אינם נדונים למיתה אבל ידוע לנו שהרגו נפש ישראל כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ ומצערין ער בזמן קרוב נופחים את נשמתם וזוהי מיתה אריכתא ויותר קשה מכפי שיומתו בב"א, אבל במד"א שכונסין אותם לכיפה בעדות מיוחדת או שצא בהתראה או דאתכחוש בבדיקות וצא בחקירות, אבל איתכחוש בחקירות כיון שא"א עוד להזים את העדים אין כונסין לכיפה, עי' בפה"מ להר"מ שם ובהגהות רצה"ח, סנהדרין פ"א, וכ"ש ע"פ אומדנא דמוכחת כמו דפוס האצבעות וכדומה שאין כונסין לכיפה, ואיה השמירה להולכי דרכים וביערות הרחק מן ישוב אדם מרוצחים אשר אין להם לירא כלל, אחרי שאין יד המשפט תוכל לגעת אותם אף במשהו גם הכנסת לכיפה אע"פ לפי שיטת רש"י, סנהדרין פ"א. הוא הלמ"מ אבל שאר הראשונים אין מזכירין אח הטעם הזה וכנראה היא תקנת ב"ד ומלך שיש להם רשות לתקן תקנות לצורך העת כי לפי דיני התורה מי שהרג בלא התראה או עדות מיוחדת וכדומה הוא פטור לגמרי והשאלה חמורה מאד איך לא דאגה התורה לאנשי בריתה ולשומריה לבלי עזבם הפקר לבני עול, הרי כתוב על רגלה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. לפתור השאלה הסבוכה הזאת נתבונן נא לאידך גיסא ונשים נא עין בוחנת באלה המדינות אשר הונהגו שם חקים הכי קשים ומרים לכל מי שנאשם בעון רציחה וגניבה ואף אם צא נתבררה אשמתו ע"פ עדים שנים, אצא דיה איזה הוכחה כמו דפוס האצבעות או אומדנא ע"פ שכלנו המטה אותנו לאמר שהוא הנאשם ליסרהו קשה ואף לקיים בו נפש תחת נפש, אם שם התושבים יושבים בטוחים באהליהם ואינם מפחדים כלל מרציחות וגניבות אתה לצער ולבושת האנושות המציאות המרה מטפחת על פנינו ומוכיחה שהחקים הכי קשים מועילים רק להקטין ולמעט מספר הרציחות, אבל אינם בכחם לשרש ולבער את הרע עד תומו:
מדי יום ביומו אנו קוראים בעתונות העולמית פה ושם ע"ד מקרי רציחות וכמעט היא תופעת תמידית ומתמדת ועדין השאצה מנקרת את המוח באיזה אופן אפשר להועיל לאנושיות ולשחרר את העולם מן שואפי דם נקיים, אשר כרי למלא תאות נפשם אין גבול ומעצור, הצדק והיושר משחק למו והכל מותר להם. כבר עמדו על מדוכה זו חכמים נבונים ושופטים לדיני נפשות ואחרי שקלא וטריא ארוכה באו צידי מסקנא, בי לשרש את הרציחות והגניבות בעוצם צא יועילו כל העונשים הכי קשים, אצא העצה היותר ישרה ופוריה לזה להרבות התרבות בין העם ולהפיץ חכמה ודעת בין כל המפלגות וביחוד בין השדרות הנמוכות ולהגיע למטרה זו אפשר ע"י יסוד בתי ספר עממיים בכל מקום ומורים יובחרו אשר לא יזרעו שנאה בין גזע לגזע ובין לאום ולאום אצא יטיפו להם לקח ומוסר, כי כל בני תמותה אחים הם וכולם בני אב אחר הם וכל אחד נברא בצלם אלקים וחלילה לגעת למי שהוא לרעה וב"ש לשפוך דמו לחנם, ומה גם כאו"א אינו דוחק רגלי חברו, ועצי אדמות יוכלו כולם לחיות חיי עדן. אם רק יהיה כל אחד שמח בחלקו, וכמה מכוערת נפש האדם בתאותו להרבות קניניו ע"י חמס ושוד, סוף סוף צא ינעם לחכו לחם הרטוב מדם נפש האדם. כי אף אם צא תגיע צו יד המשפט, גם אז תולעת הנוחם תמוצץ לשד האדם ודמו, תעקצנו ותזעזענו עד אשר יצר צו מקום רגליו, כי לכל מקום שילך, היא נושכת לו בסתר לבבו ותצעק "רשע מה עשית, איך רצחת נפש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". גם לשלח מטימים חרוצים, אשר ישאו מדברותיהם לפני העם אשר צא ייעפו וצא ייגעו להורות בינה וחכמה ולבאר מהו צדק ומהו משפט ויושר ואז נוכל לקוות במשך הזמן כל הרשעה כולה כעשן תכלה, שלום ושלוה ישכון עצי אדמות והארץ תהפך לגן עדן לכל בני תמותה. כן רבונא דעלמא כולא בתתו את התורה לעם ישראל אשר הוא בוחן כליות ולב ויודע תכונות נפש באדם וחלישותו. כי עלול הוא לפעמים אסור מדרך הישר ולמאס בטוב ולבחר ברע לקח לו מכל האמור למעלה לקו ולמשפט ולא נסה להטותו מדרך המתעה ע"י עונשים קשים, בדעתו נאמנה כי אין זה רפואה ברורה, ולכן בין התרי"ג מצות אשר נתן לנו ישנה מצוה אחת על למוד התורה שנלמוד אותה וגם לבנינו נלמדה כדכתיב, ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובקומך, ולא יסתפק בקריאה בעלמא אלא תהיה שגור בפיו ובפי בניו, וכאשר ישנן חקי התורה ומשפמיה מאה פעמים ואחת אז יתלהב מהמאור הגנוז שם ויבין וישכיל מה רב טוב צפון לשומריה ונוטריה, ואשרי האיש אשר יחזיק בה כי היא עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר, וכבר השתמשו בזה חכמי המוסר ליעץ מי שמוצא א"ע נשחת באחת מן המדות כמו גאוה או הוא עבריין בגגיבות וגזילות או ילמד וישנן הדינים האלה, אע"פ לכאורה המה דינים יבשים, בכל זאת השנון בהם יפעל על לבו עד אשר לא ירגיש בעצמו, איך הגרעין הטמון בהם יחדר לתוך נשמתו לזרות הלאה הגאוה ולאהוב את הצדק המופשט כדכתיב הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו המאור שבה היה מחזירם למוטב, לפיכך צא ענשה התורה קשה לעוכרי מצותיה יען כי כונתה היתה כי כולם יהיו למודי ה' ואז מאליו יבינו, כי טובתם ואשרם לבלתי סור ממנה מימין ועד שמאל. ואם קרה חציצה אחר אשר טפש לבו משכל יסור מדרך הישר וילך בשרירות לבו אז מספיק ליסרהו בעונשים הכי קלים. כמו בנניבה לשלם שנים אם יתפס בערים שנים, אחרי שנמצא בתוך צבור וסביבה אשר כולם הולכים מישרים. ואם יקרה שירבו פושעים וחוטאים אז נתנה רשות ביד המלך וחב"ר לענוש קשה לפי צורך המקום והשעה. וזהו באורו של המאמר "נעשה ונשמע", כי אע"פ חוקי התורה ומשפטיה לכאורה קשה להכינה. אבל לא נרתע לאחור אצא נעשה. כלומר נקיימם לראשונה וע"י הנסיון המעשי נלמד אותם להבין טעמיה ותעלומותיה, כמו רופא אינו נעשה למומחה טרם יעשה הרבה נסיונות, ורק אז נוכל לקוות לפי ההרגל במו לחדור תוך תוכה ולרדת ער עמקי סודותיה. וזהו מאמרם נעשה כלומר אם נעשה, אז נשמע ונבין מלשון הבנה.
אקדמות מלין אלה הוא למגן בער אלה המתלוננים ורוננים בסתר באהליהם על מחברים חרשים ומלתם בפיהם. כי עמלם לשוא הוא אחרי שיש לנו ספרים, ממין זה בכל מקצוע ומקצוע די והותר וכמעט אין להוסיף עור ואין חרש. אבל לוא השכילו להבין, אז שמו יד לפה. כי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמו עדין צא נחקרו כל סתרי הטבע ותעלומותיה ובכל דור ודור מנלין חדשות אשר צא שערו בדור שלפנינו כן עוד לא הושג כל המאור שבתורה. ועדין בכל דור ודור מוצאים טעם לשבח להבין להסביר סודותיה ורזיה, נקח נא למשל דרך למוד החדש הנקוב בשם "דרך הגיון" למצוא הגרעין העיקרי הצפון באיזה כלל אשר עי"ז נופלות כמה קושיות מאליה [כונתי צא לדרך הגיון של אלה אשר משתמשין רק במליצות ובמלין זרות וקשות אשר רוח חיים אין בהן ופגול הוא אשר נתחדש במעט בדורנו. גם הספרים החדשים מביאים ברכה, נקח נא למשל אלה המאספים כמו הספר ברכי. יוסף, עיקרי דינים, פ"ת, ודרכי תשובה ועוד אשר כאו"א מוכרח להודות שהמה ספרים נחוצים לכל מורה הוראה, ומאין אספו את כל החומר המחברים הגאונים האלה אם לא ממין הספרים ההולכים ונדפסים בזמננו, ולכן כאשר אבותינו אמרו לפנים נעשה ונשמע כן מתפלל כל מחבר שיאמר כאו"א בקבלו ספר חדש נעשה כלומר נעיין בו טרם שנוציא משפטנו עציו, ואם כה יתנהגו, או גם יסיימו נשמע, כלומר. מבינים אנו עתה שהוא ספר אשר ראוי צאתו לאור. הספר הזה המכונה "דעח מרדכי" אשר אני מוציא עתה לאור הוא לאבא מארי הרב הגאון הגדול והמפורסם פאר הזמן וכו' כקש"ת וכו' מרן מרדכי יצחק אייזק ראבינאוויץ זצ"ל, אשר היה מכהן פאר משך שלשים ושלש שנה בתור אב"ד בקהלות שונות: ליגום, סאלאנט ומעמל במדינת ליטא, בעה"ח הקונטרס "שמן למנחה" על "המנחת חנוך" וספר הדרושי "תמר דבורה", ועלתה נשמתו הטהורה השמימה יום ה' סיון שנת תר"ף ומ"כ בעיר מעמל. החדושים האלה אספתי ולקטתי מתוך כתביו הרבים אשר היו מפוזרים בפנקסים שונים. לא הייתי מעתיק פשוט אצא על כל ענין עברתי בכבד ראש ועיינתי בכל המקורים אשר יש לו שייכות כמו הגמרא הראשונים והאחרונים ומה שמצאתי שכבר קדמוהו מחקתי בסגנון לא נגעתי כלל, כי לשונו מלוטש ומדויק, מועט המחזיק את המרובה, אם הוספתי איזה מלח או מאמר קצר במקום הנדרש כרי שיהיה מוסבר ביתר באור. אבל הענין לא נשתנה אף במשהו, לסמוך שני ענינים זה לזה אשר יש שייכות ביניהם כתבתי בסיומא "אגב אורחא ומענין לענין באותו ענין" וכדומה. בכל סימן הדפסתי בהתחלתו ראשי הענינים בקצרה וגם עשיתי תוכן הענינים בסוף למען ירוץ הקורא במעוף עין לדעת מה לבקש ומה לבחר לפי טעמו ורוחו. חלקתי הקונטרסים הארוכים לענפים לבלתי הכבד על המעיין ויוכל להנפש בין ענף לענף. חלק גדול מחדושים האלה כבר הם כתובים וערוכים עור לפני ארבעים, חמשים שנה וחבל שלא זכה א"א זצ"ל להוציאם לאור בעצמו, כי אז יצא הספר הזה מתוקן ומהודר כפל כפלים, כי אע"פ שהייתי מוקדש מאת א"א זצ"ל בכל חדושיו לדעת האיכות מכל קונטרס. בכל זאת קשה מאד לסדר ולעבד בתוך מסגרת לפי מה שרשום עלי הגליון ולהזהר לבלי עבור אותה החוצה. אחרי יגיעה רבה משך כמה שנים עצה בידי לערוך ולשלב כל חדושיו ולסדרם ע"פ סדר ארבעת חלקי שו"ע ועניני קדשים. מובן מאליו כי א"א זצ"ל אינו זקוק לסהדותא שלי, כי בצום בן מעיד על אביו, אבל האמת נתנה להאמר כי חדושיו המה ישרים ועמוקים, בנויים על יסודות חזקים ובהגיון בריא המלאים חריפות ובקיאות נפלאה. כי היה בקי מצוין בכל חדרי התורה וכל רז צא אניס לו. בעל כשרונות הכי נעלים, מחרש פורה כמעין הנובע, חדושיו הם רבת הגונים, כי דרך למודו לא היה באופי אחד אשר דבר זה הוא למכשול לכמה גדולים בחפצם לשחות בים התלמוד כגון אחד ומן הנמנעות הוא כי לפעמים ידרש להשתמש בסברא ישרה ודקה ולפעמים בעומק הפשט או לחדש הנה מדויקת וגם למצוא גירסא חדשה, וא"א זצ"ל השתמש בכל אלה האופנים לבאר ולתרץ בכאו"א במקומו הדרוש כחכם חדשים. רצוני היה למסור לדפוס כל חדושיו המסודרים על כל ארבעת חלקי שו"ע. אך לצערנו הגדול באמצע הדפסת הספר קרה אסון גדול לקבוץ העברי בממל, כי נספח כל החבל מחדש לאשכנז והיהודים היו מוכרחים לעזב הכל הפקר וללכת בגולה וגם אני הייתי בתוך הגולים ולכן מפני חסרון מנוחה וגם לקמץ הוצאות הדפוס חלקתי אח הספר לשני חלקים, ועתה יצא הח"א על קדשים או"ח ויו"ד והח"ב על אה"ע וחו"מ, כאשר יצליחני ח' בדרכי ואמצא מקום מנוחה, בל"נ אראה למסרהו לדפוס. בסדרי את החדושים האלה נולדו לי הערות ורשמתין רק ברמיזה בעלמא ועתה בגולה היה עלי לערוך ולבאר אותן ולעשותן ראויות לדפוס אשר היה קשה לי מאד מחסרון מנוחה וספרים, בכל זאת הודות לאל עליון עלה בידי לסדר את הקונטרס המכונה "עין יהודה" אשר לרובא הוא על עניני הספר "דעת מרדכי" רק לפעמים יצאתי חוץ מגבוליו כי תחומי התורה א"א לצמצם, וה' יעזרני לסדר כל חדושי הרבים אשר כמה מהם מפוזרים בירחונים שונים ולהוציאם בספר מיוחד בקשה לכל מעיין נבון מי שיש לו איזה הערה נכבדה על הס' יבקש דעת" אנא להודיעני וב"ה אראה להשיבו. בסיום דברי מצאתי חובה לנפשי להזכיר לשבח את אמי הרבנית החשובה יקרת ערך ורב תכונות מרת רבקה ראבינאוויץ אשת הגאון המחבר זצ"ל ובתו של הרבני המופלג והשנון חו"נ וכו' ר' זאב וואלף ז"ל שהבינה להסיר עול הנהלת ביתנו מאבינו זה בעלה הגאון, כדי שיוכל לשבת במנוחת הנפש אמתית ודעה פנויה על שדה הלמוד והעיון וה' יאריך ימיה ושנותיה בטוב ובנעימים. ברוך ה' כי הפליא חסדו אתי וזכני להוציא לאור את החדושים האלה ולברך על המוגמר.
יום ג' י"ד אלול התרצ"ט אליעזר יהודה ראבינאוויץ בלאאמו"ר הגאון המחבר מרן מרדכי יצחק אייזק זצ"ל אבד"ק מעמל.