דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קמא: · פירוש א
ע״ב גמר׳ עד כמה משלחה, ופרש״י אם נטלה. ולא ידעתי מה רצה בזה ואולי יש לומר דדוקא לחכמים קמבעי לי׳ דס״ל דמשלח לאחר שעבר ונטלה סגי לי׳ עד שתצא מת״י, אבל לר״י דשלח מעיקרא משמע בעינן שילוח לחלוטין, והטעם דלחכמים דכבר עבר אלאו דלא תקח, אלא שמתקן בשילוח, כל שיצאה מת״י, כבר קיים העשה ויוכל אח״כ לתפשה, אבל לר״י דשלח מעיקרא משמע מצוה הכרחית היא והוא מטעם שכתב הזוהר כדי שתחזור ותבקש את בניה ויתעוררו ע״י זה רחמי שמים על ישראל בגלותם, א״כ לא נגמר העשה במה שיצאה מת״י כמובן אלא דקשה להכניס זאת בכוונת רש״י ז״ל, כיון שלא הזכיר מכל זה מאומה וצ״ע.
אולם הרמב״ם ז״ל לא מפרש כפרש״י דאתא לאשמעינן דסגי בשיצא מת״י ומותר אח״כ לתפשה דלא הזכיר מזה כלום אלא שכתב בהלכ׳ ג׳ וז״ל ״בא אחר וחטף האם מתחת ידו ושלחה, או שברחה מת״י שלא מדעתו לוקה, שנ׳ שלח תשלח עד שישלח מעצמו, והרי לא קיים העשה שבה״ עכ״ל, והכ״מ ז״ל עמד על הלכה זו ולא ציין איה מקומה בגמ׳. ולפע״ד נראה ברור דהרמב״ם ז״ל מפרש כן דברי רב יהודה דאמר, כדי שתצא מת״י דהיינו שישלח הוא בעצמו ולא אחר שחטף אותה מת״י או שברחה שלא מדעתו, ודרש זאת מקרא יתירא דתשלח ודלא כרבא דלעיל דדרש תשלח אפי׳ לדבר מצוה וכמו שהארכתי לעיל והוא לדעת חכמים דליכא מציאות עשה בלא לאו. ולכן אתא תשלח על האי דינא דאם עבר ונטלה יוכל לתקן הלאו דוקא ע״י שילוח מתחת ידו ממש, אבל לא מתוקן הלאו אם אחר חטף ושלח או ברחה מעצמה, אבל לר״י דס״ל שלח מעיקרא משמע אם חטף אחר או ברחה מידו הרי לא עבר אלאו, דלא לקחה עם הבנים ואעשה נמי לא עבר דהרי סכ״ס נשתלחה ממילא, ולר״י ודאי אתא קרא דתשלח אפילו לדבר מצוה דלדידי׳ בלקיחת האם לחודא אין כאן אלא ביטול עשה דשלח, והוו״א דעשה דמצורע החמורה תדחה עשה דשלח ולפ״ז גם אידך מימרא דבמה משלחה חד אמר ברגליה וחד אמר בכנפיה ג״כ לחכמים נאמר, ובעבר ולקח אבל לר״י אי לקח האם עם הבנים כבר עבר ולוקה ואינו משלח, ואם עדיין לא לקח יוכל לקיים מצות שילוח גם במקיש על הקן שתפרח האם, שהאי תשלח לר״י לא אתא שבעינן דוקא מתחת ידו, אלא דאפילו לדבר מצוה כנ״ל, וא״כ בכל גוונא שתפרח נתקיים העשה ודו״ק.