דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קמא. · פירוש ב
גמר׳ ותו לר״י דאמר שלח מעיקרא משמע אפילו עשה נמי ליכא לפי מה שביארנו למעלה לר״י דשלח מעיקרא משמע, הרי הוא מצוה החלטית ליקח את האם מעל הבנים ולשלחה, וכאשר קתני במתני׳ אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב, ובמשנה שבמשניות קתני חייב לשלח, והנה שתי הגירסות אמיתיות דלחכמים דר״י דאמרו משלח ואינו לוקה למ״ד קיימו ולא קיימו, וכפרש״י תוך כ״ד אם לקח האם ולא שלחה מיד חייב מלקות וחייב לשלח, ולר״י דס״ל שלח מעיקרא משמע חייב לשלח אצל אינו לוקה וכדעת החכ״צ ז״ל, דהרי לא לקחה עם הבנים, וא״כ מאי קאמר, ותו לר״י אפילו עשה אין כאן, אבל ניחא בשנאמר דהא דקאמר דתשלח אתא להיכא דעבר ושקלי׳ לאם דאלאו עבר׳, היינו לחכמים, אבל לר״י מיירי דשקל גם שניהם האם עם הבנים, ואז לר״י לוקה ואינו משלח, אלא דלר״י לא צריכין לאוקמא תשלח בלקח שניהם אלא דתשלח אתא שאפילו לטהרת מצורע לא יקח האם לחודה, דאין בה אלא עשה דעבר על שלח, וכחכ״צ וכתירוץ של מר בר״א דאמר כגון שנטלה ע״מ לשלחה דהוא לחכמים, נכלל גם לר״י דלא צריכין לדידי׳ כלל לומר דנטלה אלא דמעיקרא אין כאן אלא עבירת עשה אם נוטל האם בלא הבנים. אבל רש״י ז״ל לא פירש כן ונדחק טובא הן בקושי׳ הגמ׳ לפרש דלר״י בנטל האם לחוד ג״כ לוקה ואינו משלח, ואם לקחה ע״מ לשלחה גם לר״י לא עבר אלאו, וממילא גם לא על העשה. ומי כחכם ויבין את זאת, ואמת דלישנא דגמ׳ דחוק לפי פירושינו אבל מ״מ האמת כן הוא ודו״ק.