דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קמ. · פירוש ד
ע״ש עוף טמא רובץ וכו׳, בשלמא עוף טמא וכו׳, כדאמר ר״כ תקח לך ולא לכלביך, ה״נ תקח לך ולא לכלביך, והיכא איתמר דר״כ אהא דתני׳, אם טרפה חייב בשילוח אפרוחים טרפות פטור משילוח, מנה״מ אר״כ דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך עכ״ל הגמ׳, ותמיה לי, למה העמיד ר״כ דרשתו דלך ולא לכלביך על הברייתא ולמעט אפרוחים טרפות, ולא על המשנה דעוף טהור רובץ על ביצים טמאים, שוב ראיתי שהת״ח הקשה בזה ותרוצו אינו מספיק דהרי מדקתני דנוהג בטהור ולא מטמא נמי נשמע דבטרפה חייב.
אבל מה שנראה לפע״ד בזה דלפי מה שכתבתי למעלה בפ׳ רה״ג קל״ז ע״ב, על הא דדרש תתן לו, לו ולא לשקו, דאע״ג דלו ולא לאורו בתרומה לא דרשינן, וכן ונתן לכהן ולו לכלביו גבי מתנות זרוע ולוה״ק נמי לא דרשינן, דלרמב״ם חייב אף בטרפה במתנות, מ״מ לו ולא לשקו דרשינן, ומשום דלא ממעטינן אלא מין שאינו ראוי׳ להיות נוהג בו, אבל ממעטינן דבר שרק במקרה אינו ראוי לנתינה כי מסתבר דלא פלוג התורה לפטור מהפרשת תרומה ע״י שאירע סיבה שנטמא הטבל או לפטור ממתנות ע״י שנמצא הבהמה טרפה דעל העוף דיבר הקרא, אבל לו ולא לשקו דממעטינן מין שאינו ראוי לבגדים, כגון שער שור עיי״ש לעיל, וא״כ קשה איך ממעט כאן מתקח לן ולא לכלביך אפרוחים טרפות דדוקא ביצי עוף טמא יש למעט שהוא מין טמא, אבל לא אפרוחים טרפות דרק ע״י סיבה נטרפו. אבל י״ל דשאני הכא דעוף טהור שיהי׳ רובץ על ביצי עוף טמא בלי עשיית אדם אלא ממילא דהרי באינו מזומן דיבר הכתוב, הוא כמעט מן הנמנע, והמשנה דקתני דין זה הוא על מציאות רחוק אם אירע שאדם הושיב עוף טהור של הפקר על ביצי עוף טמא של הפקר. אבל לדרוש הקרא ע״ז במקום שיש למעט אפרוחים טרפות שהוא עכ״פ יותר שכיח, ודאי עדיף לדרשו ע״ז, וממילא נדע גם דין זה דביצי עוף טמא, ולא שייך כאן לומר דדבר שהוא רק במקרה אין למעט דאדרבה האי מקרה הוא היותר שכיח מן המין טמא דהוא לא שכיח כלל שיזדמן כן. וכדי להשמיענו זאת לכן העמיד ר״כ דרשתו על הברייתא שדיברה מאפרוחים טרפות ולא על המשנה שמיירי מביצי עוף טמא וזה נכון מאוד בס״ד ודו״ק.