אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף קלו: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף קלו: · פירוש ב

פירוש א

ע״ש גמר׳, וכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת, ופרש״י ז״ל כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, ומני׳ ילפינן שאר טרפות, ובתוס׳ התמיהו דגם מן הארכובה ולמטה אינה עוברת, וכתבו שמא באמת גם היא אינה נכנסת לדיר להתעשר, וכל זאת פלא והפלא דאם נימא כמו שעלה ע״ד התוס׳ דאף מן הארכובה ולמטה נתמעט, מה ענין זה אצל טרפות דהרי הכל תלוי ביכולתה לעבור, ואם כפרש״י דוקא מן הארכובה ולמעלה התימא שבתוס׳ במקומה עומדת, דלמה דוקא מן הארכובה ולמעלה וה״ה שאר טרפות, דלמא כפשוטו דגם מארכובה ולמטה וממילא דאין לו ענין לטרפות כלל, אבל דע דגם מכאן איכא ראי׳ נפלאה לדעת הרמב״ם ז״ל שביארנוהו בפתיחה לטרפות, דטרפה המפורשת בקרא היא שהוכתה מכה שאינה יכולה להתרפא ממנה ואינה יכולה לעמוד מחמתה על רגליה, כי רק אז היא ראוי׳ לכלב דאינה עומדת לכלום רק לכלב, אבל בהוכתה מכה שאין לה תרופה וסופה למות ממנה אחר עידן ועידנין, אבל הולכת ואוכלת כשאר בריאות אינה אסורה בלאו דטרפה, אלא מכח העשה דחיה אכול שא״ח ל״ת, שעליה בא ההלכה של חי״ט וא״כ בכל מקום שהקרא אתי למעט טרפה לא על טרפות של הלכה אתא אלא על הטרפה המפורש בקרא אשר מה״ט כתב ג״כ הרמב״ם דטרפה אסורה לגבוה מקרא דהקרבהו נא לפחתיך, אע״פ דבגמ׳ ממעטינן את הטרפה מקרא דמן הבקר משום דהאי מיעוטא אטרפה המפורשת בתורה אתא, אבל לאסור מה שאנו קורין טרפה צריך קרא דדברי קבלה דהקרבהו נא לפחתיך עיי״ש אריכות דברים בזה. וא״כ הכא דכוותי׳ הוא דהנה חז״ל בכל דרשותיהן השתתפו עכ״פ הסברה, וכאן דכל אשר יעבור, אמת דיש שני דרכים לפנינו או למעט טריפה המפורשת בתורה שהיא אינה עוברת, או נא׳ קרא כדכתיב דאפילו אינה עוברת מחמת חתיכת רגל למטה מן הארכובה והיא זולת זאת שלמה ובריאה נמי אינה מתעשרת, אלא דפירוש האחרון הלזה הוא נגד הסברה, דהרי אין בחתיכות רגל כזה אלא מום בעלמא, והרי במעשר בהמה לא הקפידה תורה על המומין דבפירוש אמרה לא יבקר בין טוב לרע, וכל מום רע נכנס לדיר להתעשר, ולמה נוציא דווקא פיסח, ולכן פשיטא לחז״ל דעל הטרפה אתא, ומה שכתוב לעבור לאפוקי אינה עוברת משום דכל טרפה אינה עוברת.

ומה מאד מיושבת בזה ג״כ קושי׳ התוס׳ ד״ה למילף צאן צאן מבכור, שהקשו דל״ל גז״ש לחייב טרפה ברה״ג דמהיכי תיתי לא ינהג בטרפה, ותירוצם לא זכיתי להבין דאם נאמר דאין זה גז״ש רק גילוי מלתא בעלמא היאך פוטר ר״ש מכח האי גילוי מלתא טרפה מרה״ג נגד הסברא החיצונה. אבל לפי האמור למעלה דמטרפה שאינה יכולה לעמוד מחמת שהיא גוססת ועומדת למות ממעטינן ניחא, דהנה בתוספתא קתני רה״ג נוהג בטרפה אבל לא במתה ומסתמא הטעם דמתה לאו צאן מקרי אלא בשר, וכדדרשינן בב״ק דלא יאכל את בשרו דשוה״נ אתא בעבדי׳ כעין בשר, הרי שור או צאן לא מקרי אחר המיתה, וא״כ הוו״א דה״ה טרפה הגוססת שעומדת למות מיד, נידון כמתה ויפטור מרה״ג, דבאמת אין דרך לגוז אלא צאן העומד על רגליו, אבל לא המושכב על הארץ לכן שפיר בעינן גז״ש לרבות דטרפה שאינה עומדת על רגליה אינה חשובה כמתה לענין זה. וכאשר ביארתי בפתיחה לדעת הרמב״ם טרפה ונבלה חד לאו הוא, ובפ׳ משפטים דכתיב טרפה ולא נבלה משום דטרפה שהיא תחלת נבלות כולל נבלה ג״כ, ובמשנה תורה דכתוב נבלה ולא טרפה משום דכל, מרבה את הטרפה כדשנינו בספרי. וכיון דנבלה פטורה מרה״ג, שפיר בעינן גז״ש לרבות דטרפה חייבת, ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה