דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קלב: · פירוש ד
רש״י ד״ה כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב שאין בהם חסרון כיס כולי האי. ועיין בלב ארי׳, ועיין בחי׳ ק״ז ז״ל שכתב דרש״י ז״ל רמז למה שכ׳ הש״ך יו״ד קנ״ז סק״ג דבמ״ע אין צריך לבזבז יותר מחומש. ולפע״ד לא לזה כיוון רש״י ז״ל, דהרי גם בהני מצוות מצי להיות עני ואין סיפוק בידו לעשות, והרי שנינו בע״פ דאפי׳ עני הנוטל מן התמחוי, מוכר כסותו ליקח ארבע כוסות, אבל בשאר מצוה לעשות סוכה או לולב, אין העני מחויב להוציא הוצאה שאין לפי יכלתו, אבל כוונה אחרת היתה עם רש״י ז״ל, דהרי מי שאינו עושה סוכה לולב וציצית מפני חסרון כיס, אבל לפי אומדנא סיפוק בידו לעשות, הרי יורדין לנכסיו ועושין לו סוכה ולוקחין לו לולב וציצית ואין מן הצורך להלקותו עד שתצא נפשו, וכאשר שנינו שם בכתובות פ״ו ע״א לענין פריעת בע״ח דגובין חובו מנכסיו, וא״כ כאן נמי נימא הכי, דעושין לו סוכה לולב וציצית, ולכן פרש״י ז״ל דכיון דהני מצות לית בהו חסרון כיס כולי האי, כי היכי דנימא דמפני חסרון כיס נמנע מלעשותן, אלא ודאי דבועט בהם ואינו רוצה לקיימם וממילא אפילו נעשה לו סוכה לא ישב בה, ואפילו נושיב אותו ע״כ בה מ״מ לא יצא ידי חובתו, דהרי כל שגילה דעתו דלא ניחא לי׳ לקיים המצוה לא מהני הכפייה, דאע״פ דאין מצוות צ״כ אבל היפך כוונה מבטלה לכן מוכרחים להכות אותו עד שיאמר בפיו רוצה אני, ואז מחשבתו הרעה נתבטלה ע״י אמירה שלו, וכהסבר של הרמב״ם ז״ל הידוע, משא״כ בפריעת בע״ח דאנן סהדי דרק מחמת חסרון כיס אינו רוצה לקיים מצות פריעת בע״ח, וממילא כל שאנו יורדין לנכסיו ופורעין את חובו שוב ממילא ניחא לי׳ בזכות המצוה דבכוב״כ מעותיו אבודין. ובלא״ה כתבתי שם דתכלית המצוה שישיג המלוה מעותיו השגנו גם אם הוא לא קיים המצוה המוטלת עליו, משא״כ בסוכה וכדומה אי לא קיים הוא המצוה אין כאן תכלית זולתו. אולם במצוה דאיכא חסרון כיס הרבה, באופן שלפי האומד משום חסרון כיס הוא נמנע הרי אם נרד לנכסיו וניקח לו הלולב באלף זוז ונותנים בידו, ע״כ אנן סהדי דרוצה בגוף המצוה רק מחמת חסרון כיס לא רצה בה, ולמה נלקה אותו במקום דאפשר לבוא לתכלית הנרצה בלא מכות ודו״ק היטב.