דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קלב. · פירוש ג
ע״ש במשנה בזמן שמאה שוחטין את כולן וכו׳, אחד שוחט את כולם וכו׳, מלשון המשנה משמע דהכל תלוי בשוחט אם מאה שוחטין או אחד שוחט, אבל של מי המה כך לי אם של אחד או של מאה, ולזה הי׳ מקום לפי מה שאמר רבא דהדין עם הטבח, א״כ אם שחט הוא לכל מאה בעלי הזבח לא מצי מיפטרי אלא מחדא אבל אינך כולן צריך ליתן לכהן דהרי אין כאן ספק לגבי הטבח בשחט רק אחד שהוא בכור והשאר כולן חייבים. אלא דמלשון הרמב״ם ז״ל מבואר דאינו כן שהוא ז״ל שינה מלשון המשנה וכתב וז״ל, ״בהמת קדשים שנפסלה במומה ואינה חייבת במתנות שנתערבה בבהמות אחרות אפילו אחת במאה בזמן שכל בהמה מהם לאחד כולן פטורים וכו׳, היה אחד הוא השוחט את כולם פוטר מתנות אחת מהן בלבד״ עכ״ל, הנה ברור מללו בחלוקה ראשונה דאם כל בהמה יש לו בעל אחר. כולן פטורין בין שוחט אחד את כולם או כל או״א שוחט לעצמו, כי לא דיבר מן השוחט כלל, אלא אם של בעלים הרבה המה וניהו דהדין עם הטבח, מ״מ הלא השוחט לכהן ולנכרי פטור, מפני שרק אז הדין עם הטבח אם שחט למי שחייב במתנות, ומעתה אם בעל הזבח מצי פוטר את עצמו באומר דילמא הזבח שלי היא הבכור, הרי ממילא גם הטבח אין עליו שום דין, אלא דבחלוקה שניה לשונו אינו מדוקדק שכתב היה האחד הוא השוחט את כולם, דמשמע דתלו בשוחט והכי הוול״ל הי׳ כולן של אחד לא פוטר אלא מתנות אחת בלבד, אלא דמ״מ פירוש דבריו הוא דאם של אחד המה ואחד הוא השוחט את כולם היינו דשלו המה, אבל מעשה הזביחה מצי עבדי מאה שוחטין ודו״ק.