דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קל: · פירוש ה
ע״ש ת״ש מנין לבע״ב שאכל פירותיו טבלין, וכן בן לוי שאכל מעשרותיו טבלין שפטור מן התשלומין, ת״ל ולא יחללו וכו׳, הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם וכו׳. כאן אני עומד ומשתומם הרי תרומה, אע״פ דלא אתא ליד כהן התורה חייבה בפירוש בקרא דאיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו, ונתן לכהן את הקודש עיין ריש פ״י מתרומות במל״מ שם, וניהו דזה בשוגג נאמר הלא במזיד בלא״ה פטור משום דאינו לוקה ומשלם, וז״ל הרמב״ם בפ״ו ה״ו שם זר שאכל תרומה בזדון וכו׳ ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם עכ״ל. אלא אפילו בדלא אתרו בי׳ ונידון לגבי תשלומין כשוגג וחייבו מלקות שוגגין חייבין בתשלומין, מ״מ לא פריך הכא מידי כי לדעת הרמב״ם ז״ל ביארתי שם בסוגי׳ דאוכל תרומת חמץ דגם באוכל תרומה במזיד אף שלא הגיע ליד כהן חייבה עליה התורה לשלם, כי הרמב״ם שם בפ״י הי״ח פסק דבין באכל שוגג בין באכל מזיד משלם, ואינו משלם אלא חולין מתוקנים. וע״כ ס״ל דבשוגג רק החומש לכפרה אתי, אבל הקרן מחויב גם במזיד, והקרא מסייע לי׳ דכתיב ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקודש, והוא מהופך דהוול״ל ונתן לכהן את הקודש וחמישיתו יוסף עליו, וכמו דכתיב והשיב אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, אלא ודאי דאתא קרא ללמדנו דרק החומש לכפרה אתא אבל הקרן משלם גם במזיד בלא אתרו בי׳, וכן משמע ממה שכתב הרמב״ם בהל׳ ה׳ אכל תרומה במזיד וכו׳, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש עכ״ל. וקאי אדלעיל דבריש פ׳ דיבר מאכל תרומה בשוגג שדיבר מתרומה בין הגיעה ליד כהן או לא וכמו שכ׳ שם המל״מ ואח״כ דיבר מאכל במזיד שחייב רק הקרן ולא החומש, ואי הוה ס״ל דבמזיד הוה לי׳ ממון שאין לו תובעין ורק בהגיע ליד כהן חייב מדין גזלן, לא הוה רשאי לכתוב סתם אכל תרומה במזיד אשר עד עתה דיבר מתרומה אף דלא אתא ליד כהן, ובסוגי׳ שם הארכתי בדבר זה בתכלית האריכות. ואם כנים דברי הרמב״ם נבין היטב למה דיבר ר״ח רק ממתנות לפטור האוכל והמזיק מתשלומין ולא דיבר מתו״מ משום דבתרומה לעולם חייב, ובמעשר אי טבל לתרומת מעשר הרי זה טבל ואי מתוקן הרי כבר הוא ביד כהן ולוי. לכן תימא רבתא הוא איך פריך מהאי דיוקא הא משעת הרמה ואילך חייב על ר״ח. ולא עוד אלא דקשה טובא למה לי׳ ליפרך מדיוקא כלל ולא פריך מהא דבעי קרא לפטור את האוכל פירותיו טבולין מתשלומין, הרי דלית לי׳ הא דר״ח דהוה לי׳ ממון שאין לו תובעין, דלר״ח ודאי לא בעי קרא והא דללישנא קמא בעי קרא דוזה, כבר ביארנו למעלה משום דהוו״א דבמתנות חולין דאין בהם קדושה, אמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן, אבל כאן בטבל ותרומה לא שייך זאת. וראה זה פסק הרמב״ם ז״ל וז״ל בפ״א ה״ה מהלכ׳ מעשר ״האוכל פירותיו טבלין וכן לוי שאכל המעשר בטבלו אע״פ שהן חייבין מיתה לשמים, אין משלמין המתנות לבעליהן שנ׳ אשר ירימו וכו׳ ובחו״ל מותר לאדם להיות אוכל והולך תחלה ואח״כ מפריש תו״מ״ עכ״ל ועיין בלב ארי׳ שקמתמה על הרמב״ם דלמה לי׳ קרא דאשר ירימו, הא בלא״ה פטור מפני שהוא ממון שאין לו תובעין. גם מה שכ׳ אעפ״י שהם חייבין מיתה לשמים אין מובן דמשמע דמחמת זה הי׳ מקום לחייבו בתשלומין, ובאמת נהפוך הוא דהרי איכא מ״ד דאף מיתה בי״ש פוטר מתשלומין. עיי״ש איך נדחק ותולה א״ע בשינוי לשון הרמב״ם דכאן כתב ״אין משלמין״ ובהלכ׳ בכורים אצל המתנות כתב ״אינו חייב לשלם״, דקדוקו נכון מאד אבל תירוצו אינו עולה יפה. אבל דע דהרמב״ם ז״ל ברור מללו ומפרש הברייתא לפי שיטתו, דס״ל דתרומה אע״פ שלא הגיעה לכהן, האוכל בין בשוגג ובין במזיד משלם פירות חולין, אלא דבשוגג נעשין התשלומין קודש מגזה״כ, אבל במזיד לא נעשין קודש. ומעתה הוו״א דגם בעודה טבל כיון דפתיכי בי׳ תרומה כדאית׳ בגמ׳ ועיין בתוס׳ קידושין ל״ח ע״א ד״ה וה״ה לערלה בשתים, ישלם האוכל התרומה שבו בפירות כמו בתרומה שהורמה, וע״ז אתא קרא דאשר ירימו דאין לך בהן כלום עד שירימו ממש, וזה שכ׳ הרמב״ם ז״ל ״ואעפ״י שהן חייבין מיתה לשמים״ הרי לך דחשבינן אוכל טבל כאוכל תרומה לענין עונש לשמים, יכול דגם לענין תשלומי תרומה האוכל טבל כאוכל תרומה דבין במזיד ובין בשוגג ישלם פירות הראוין כפי מה שאכל, מ״מ ״אין משלמין המתנות לבעליהן״ ובדקדוק עצום שינה לשונו ולא כתב פטור או אינו חייב דזה פשיטא דאינו חייב משום גזל השבט דהרי הוא כשאר מזיק מתנות כהונה או שאכלן שפטור, אבל כאן הי׳ מקום לומר דאיכא משום תשלומי תרומה דמשעת הרמה ואילך באמת משלם הן בשוגג והן במזיד ולא משום גזל השבט דהרי במזיק גם בתרומה פטור אלא באוכל דוקא מצד הקרא וזר כי יאכל קודש. והרי תראה דבריש פ׳ עשירי מתרומת כתב ג״כ זר שאכל תרומה משלם קרן וחומש ולא כתב חייב לשלם, ובהלכ׳ ה׳ כ׳ אכל תרומה במזיד וכו׳ משלם הקרן ואינו משלם החומש ולא כתב חייב לשלם. וזה ברור ואמת בכוונת הרמב״ם ז״ל, אלא דלפ״ז אין אנו יודעים לפרש הסוגי׳ בכאן דמה פריך הכא לר״ח כנ״ל וצ״ל דהסוגי׳ באמת לא ס״ל דאוכל תרומה במזיד צריך לשלם פירות מצד אוכל כמו בשוגג דזה תלוי בפלוגתת תנאים ואמוראים אי גם הקרן שייך לכפרה או לא אבל הרמב״ם לפי ההלכתא מפרש שפיר הברייתא כנ״ל, וממילא לא שייך כאן הא דר״ח כלל ודו״ק היטב.