דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכו: · פירוש ב
תוס׳ ד״ה בנבלתה ולא בקולית סתומה מהאי קרא נמי ממעטינן וכו׳ וקשה וכו׳ אע״פ דשומר הוי בסתום (ולא כסתום) כגון חטה בקליפתה התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע וכו׳ עכ״ל, עיין לעיל בריש פרקן במה שכתבו ותמצא פירוש נכון לדברי התוס׳, והוא כי התם מרבינן שומר, לא להכניס ולהוציא דזה נדע מק״ו דיד אלא לצרף בעינן האי ריבוי׳, וכיון דהשומר מצטרף להיות כאוכל שוב מה איכפת לן מה שהוא סותם את האוכל כיון דהשומר עצמו כאוכל יחשב, משא״כ כאן בקולית נבלה דלטומאה חמורה לא מצטרף השומר להיות קרוי בשר, אלא להכניס ולהוציא שוב מעכב הסתימה מלטמאו, דהרי הוה טומאה בלועה שאינה מטמא עיי״ש היטב, ואע״פ דלשון התוס׳ דהכא אינו מורה על ענין זה שכתבנו אבל הדבר בעצמותו אמת לאמיתו אם כיוונו התוס׳ לכך או לא, כי האמת עד לעצמו ודו״ק.