דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכה. · פירוש ב
תוס׳ ד״ה נוגע אין מאהיל לא באמצע הדיבור ואע״ג דלא הוה אוהל דומי׳ דנוגע, דנוגע בכ״מ טמא אבל מאהיל לא מטמא אלא כנגד המוח וכו׳ עכ״ל. וקמתמה המהרש״א ז״ל דהרי לעיל גבי שני עצמות ועליהם שני חצי זתים מוכח דגם במונחים השני זיתים חוץ לאוהל אלא שראשי השנים נכנסו לאוהל נטמא משום דיד ושומר מכניס טומאה לאוהל, וא״כ ה״ה הכא דהשומר מכניס הטומאה אם מאהיל עליו אפילו שלא כנגד המוח, ועיין בהגהות ק״ז רעק״א זצ״ל בהגהותיו על המשניות ובהגהות מהרש״ש זצ״ל, דאע״ג דכל שא״א ליגע לא מטמא משום שומר, מ״מ כאן דאפשר לבוא לידי מאהיל כנגד המוח משום דטומאה בוקעת ועולה, והוה כמו מגע כדאר״י, ומהרש״ש מוסיף דגם לולי ר״י, כיון דאתא לכלל טומאת אוהל סגי כאן, כיון דעל טומאת אוהל אנו דנין. אלא דכל דבריהם ז״ל נדחים במה שכתב הלב ארי׳ ז״ל. ואני אסביר את דבריו הקדושים דשאני הכא, דהרי האי עצם אף שהוא שומר מ״מ כיון דהוא סתום מכל צד הרי הוא מעכב מלטמא, דטומאה בלועה הוא שאינה מטמאה כלל. אלא דאם אין כאן פותח טפח קיימ״ל דטומאת מת בוקעת ועולה, אבל רק עולה ולא לצדדין ואנו בעינן כאן שקודם שבוקעת לעלות לחוץ תמשוך לאורך העצם כדי שתבוא לתוך האוהל וזאת א״א דהרי הסתימה של העצם מעכב את הטומאה מלטמא ולכן אויר העצם החלול בלי מוח לא נתמלא מן הטומאה כיון שטומאה בלועה היא, אלא בוקעת ועולה למעלה וכיון שהיא חוץ לאוהל מאן יכניסה לתוך האוהל. והדברים אמיתים וקילורין לעינים ולכן קושי׳ המהרש״א על התוס׳ לק״מ ודברי ק״ז בעהחת״ס ז״ל בחדושיו כאן לא זכיתי להבין ודו״ק.