אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף קכד: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף קכד: · פירוש ב

פירוש א

ע״ש משנה קולית המת פרש״י ז״ל טמא דהא עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא כדכתיב או בעצם אדם עכ״ל, אין רצונו לפרש האי טמא דקתני במתני׳ דאז הוו״ל לציין על תיבת טמא דקתני במשנה בדף הסמוך, כי מה דקתני במתני׳ הנוגע טמא, או דהפירוש הוא דאתא לאפוקי דמאהיל אינו טמא או כר״י דמפרש נוגע היינו מאהיל כדלקמן בגמ׳ ורש״י ז״ל לא נכנס כלל עתה לפרש דינא דמשנה רק להקדמה כתב על קולית המת דטמא, דכל עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא, והכא דקתני בקולית המת דהנוגע בו טמא, ודאי לאו האי דינא אתא לאשמעינן, חדא דאין דרכו של תנא לשנות במשנה דבר המפורש בקרא, דאין זה תורה שבע״פ אלא מקרא מלא, ולא עוד אלא דמ״ש קולית דנקט, הלא בכל עצם הדין כן וכשעורה מכל עצם מטמא במגע ובמשא. אלא רש״י ז״ל כתב זאת להקדמה וממילא תבין דהאי דינא דמתני׳ דהנוגע בו טמא צריך להתפרש וכדלקמן אלא דגם לאחר האוקמתות שבגמ׳ עדיין קשה טובא, איך שייך האי קולית המת לכאן, דבשלמא קולית מוקדשין קתני הכא, משום דלעומת קולית נבלה ושרץ דיש חילוק בין סתומים לנקובין, קתני דבקולית המוקדשין אע״פ שג״כ מצד המוח שבתוכו מטמא, מ״מ אין חילוק בין נקוב לשאינו נקוב, אבל קולית המת דעצם גופא קמטמא בלא מוח מה שייך לכאן, ועיין בח׳ ק״ז זצ״ל מה שנדחק בזה, אולם לפע״ד נראה דהתנא רצה בזה, משום דבאמת קשה טובא, איך החמירו בשימש נותר, דנותר גופא אין בו אלא טומאה דרבנן, יותר מנוגע בקולית סתומה של נבלה ושרץ שהמוח מטמא במגע מה״ת, אלא דכיון דמצאו קולית המת דמטמא נמי, ניהו דשם משום דעצם גופא מטמא, מ״מ שוב אין חידוש כל כך אם גזרו עצם שיש בו מוח שיטמא משום שימש נותר, אבל אי לא הי׳ עצם המת מטמא לא הי׳ מצי גזרו טומאה על קולית המוקדשין שיהי׳ חמור מקולית נבלה. ולכן הזכיר קולית המת עם קולית המוקדשין דשניהם מטמאין סתומים, משא״כ קולית נבלה ושרץ דלולי קולית המת דמטמא במגע הי׳ צריכין לגזור גם על קולית הנבלה והשרץ שיטמאו סתומים, כדי שיתקיים גזירתם בקולית המוקדשין כנלפע״ד נכון בס״ד ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה