דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכג. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ אר״נ ארב״א, ל״ש אלא בטלית טבולת יום וכו׳. והנה מאד יש לתמוה איך מצי ר״נ להכניס במשנה ברורה דקתני טלית שנקרעה רובה טהורה, דמיירי בטלית טבולת יום דוקא, ובטלית דהמים קשים לה דוקא אשר אין לזה שום רמז רמיזא בלשון המשנה, וכל זאת בלי שום הכרע, דטעמא דגזרה דילמא לא אתי למיעבד רובא הוא גזרה חדשה, והיתכן דהתנא שלא הזכיר גזרה זו כלל, ישנה סתם דטלית שנקרעה רובה טהורה ויסמוך על המבין שיבין מדעתו דנפשיה, שכאן יש מקום לגזור דחס ולא יקרע הרוב וידמה בנפשו דאיכא רובא, וקורא אני על זה וכיוצא בזה, דברי הגמ׳ לקמן דף קכ״ד ע״א, האלקים אי אמר לי יהושע בן נון מפומי׳ לא צייתינא לי׳.
אבל כבר בררתי לך כלל גדול בזה בהרבה מקומות בש״ס, והעיקר לעיל נ״ה ע״א בסוגי׳ דבשר שנתעלם מן העין דרב אוסר בשר שנתעלם מן העין, ומבואר בירושלמי דעפ״י מעשה שראה רב מקילין בבשר ליקח מן העכו״ם, עמד וגזר על כל בשר שנתעלם מן העין ובכל זאת בש״ס דילן מקשה על רב מכמה משניות וברייתות ומתרצין להסכים עם גזירת רב, והוא דבר תימא הכי לא ידע הש״ס מזה דרב גזר גזרה זו. אבל הענין הוא דכמו שכתב הטו״ז יו״ד ריש סי׳ קי״ז דכל דמפורש להיתר בקרא אין כח ביד חז״ל לאסרו, כן הוא גם לגבי אמוראים דאין להם כח לחדש איסור נגד היתר מפורש במשנה או ברייתא, ולכן מקשינן על איסורו של רב דאמר סתם בשנמה״ע אסור ולא קאמר דהוא תיקן כן להוראת שעה או לעירו וזמנו מצד תקנה אלא איסור לכל העולם ולכן זמן קאמר וכזאת א״א לחדש אם מפורש להיפך במשנה או ברייתא הקודמת לו בזמן, ולכן הוצרך לשנות שאין היתר זה מפורש משום דיש לדחוק ולפרש המשנה להתאים עם דינו ואע״פ דפשיטא דמעולם לא כיוון התנא לזה, אבל די לן בדוחק זה שלא יהי׳ מפורש להיפך, וכן כתבתי בריש פ׳ כל הבשר לענין דמוקי מתני׳ בדכאיב לי׳ עינא עיי״ש, וחד מתלמידי אמר לי שמובא בשם הגאון ר״א ווילנא זצ״ל שכתב כדברי על כל הני חסורי מחסרא והכי קתני שבש״ס וכדומה מן הדחוקים, שהם על דרך אסמכתא ונהנתי מאד, אבל אפילו לא הי׳ נמצא זאת בשום ספר עד הנה. האמת עד לעצמו, כי לולי זאת אין הדעת מצי לסבול דחוקים כאלו בפירוש המשנה ועיין עוד לקמן מה שאכתוב בזה ע״ד פסקי הרמב״ם ז״ל ודו״ק.