דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קכ. · פירוש ה
תוס׳ ד״ה מה להנך בסה״ד, ואפילו למ״ד לאו לאברים עומדת הי׳ באיסור שאינה זבוחה, עיין בלב ארי׳ מה שכ׳ לענין איסור אינה זבוחה בעוף דנסתפק הפרמ״ג אי אית בי׳ ומכש״כ דהכא לר״ל קיימינן דס״ל אין שחיטה לעוף מן התורה, עיי״ש. ואני בלא״ה ביארתי בפתיחה דבכל הני קראי דכתיבי בד׳ ספרים שנאמרו להם במדבר לא שייך כלל איסור עשה דא״ז, דהרי במדבר לא נצטוו על הזביחה, ואכלו נחירה לדעת ר״ע דהלכתא כוותי׳, ואולם בלא״ה נמי יש לתמוה על התוס׳ שכתבו דלא הי׳ להם שעת הכושר מכח איסור אבמה״ח או עשה דא״ז, הלא האי קרא דנבלת עוף טהור לא דיבר כלל מאיסור אכילה, אלא מטומאת אדם באוכל נבלות עוף טהור, ולגבי טומאה ודאי הי׳ לה שעת הכושר, דניהו דאבמה״ח נמי מטמא כנבלה, היינו דוקא בבהמה ובנגיעה מדכתיב כי ימות מן הבהמה וכדלקמן קכ״ח ע״ב אבל אבמה״ח דעוף לא שמעינן דמטמא בבית הבליעה ודו״ק.