אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף קכ. › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף קכ. · פירוש ג

פירוש ב

ע״ש גמר׳ בשלמא אם מצה היא וכו״, לחם עוני אמר רחמנא וכו׳, וכתבו התוס׳ דהוומ״ל נמי אכילה כתיב והוא באמת קושי׳ עצומה על בעל המסדר, דלמה לי׳ להביא ממרחק לחמו ולא פריך מני׳ ובי׳, מ״ש חמץ ממצה דהכא כתיב אכילה והכא כתיב אכילה, והת״ח רצה לומר מכח זה דלגבי מצוה יוצא נמי בשלא כדה״נ וכבר דחו האחרונים את דבריו, דודאי אין חילוק בזה בין עשה לל״ת. והנה לפי האמור למעלה הי׳ לי מקום לתרץ דניהו דבעינן קרא על המחאה דלא מקרי שלכדה״נ היינו למי שיש לו טוחנות ללעוס המאכל בעינן קרא, אבל למאן דלא יכול ללעוס ולכן המחה את הגוש כדי לשתותו פשיטא דלדידי׳ כדרך הנאתו מקרי, ולכן הכא דקתני דהמחה וגמעו דלא יצא ידי חובת מצה סתמא למי שאינו יכול ודרכו לעשות כן וא״כ לא סגי לי׳ לומר דמשום אכילה דכתוב במצה לא יצא, תינח למאן דיש לו שיניים ללעוס אבל למאן דאין לו ודרכו להמחות מאכלו למה לא יצא, לכן הוכרח לומר דמ״מ לא יצא משום דלחם כתיב והמיחוי לאו לחם מקרי אולם גם בלאו האי טעמא ניחא דבפסחים ל״ה ע״ב רצה לומר דהנילוש במי פירות אין חייבים עליו משום חמץ מהקישא דחמץ למצה, ובמצה הרי כתיב לחם עוני, ודחה מכח האי ברייתא דהמחהו וגמעו, אלא ה״ט דמי פירות אין מחמיצין עיי״ש, וצ״ל האי הקישא לא מהני אלא על גוף ענין חמץ ומצה להשוותם, אבל לא לענין פרטי דיניו דכתיבי בקראי אחרינא, ולכן אי הוה מקשה הכא מ״ש מצה מחמץ דהרי בשניהם כתיב אכילה, לא הי׳ מספיק לו התירוץ דבחמץ אתא נפש לריבוי ולגלות דאכילה דקאמר ה״ה שתיה דאז עדיין לא מיתרץ אמאי לא נקיש בזה מצה לחמץ, דכמו דהאי אכילה כולל גם שתייה ה״נ במצה כן הוא, לכן קאמר מיד דהא לא קשה לי׳ דנקיש מצה לחמץ לענין זה, דהרי במצה כתיב קרא אחרינא לחם עוני ולגבי זה לא מהני ההיקש, אבל קשה לי׳ דהא בחמץ אכילה כתיב ומנין לנו לומר דה״ה שתייה. וממה שאמרנו ג״כ מוכח דהאי ילפותא דנפש רק גלוי מלתא בעלמא הוא, דאכילה דקרא כולל גם השתייה ולא דנילוף זאת רק מריבוי, וכמש״כ בדיבור הקודם ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה