דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קיד. · פירוש א
גמר׳ מיתיבי המבשל וכו׳ הפגול והנותר והטמא שבשלו בחלב חייב וכתב המהרש״א ז״ל דאע״ג דאיכא לאוקמא דדוקא בבישול דלא הוה אלא חד איסור חייב, מ״מ איכא לאותיב לל״ק דאיכא מאן דסבר דאבישול נמי לא לקי עכ״ל, והנה לפי מה שביארנו למעלה בפרק גה״נ בחלב בחלב אמרינן דלא דיבר הקרא רק מבשר הגדי ולא מחלב, ולכן גם אבישול לא לקי, אבל באיסור שבא על הבשר דרך הזדמנות ליכא מ״ד דלא ילקה על הבישול דאינו אלא חד איסורא, לא הועיל המהרש״א כלום בתירוצו, דכאן בפגול נותר וטמא לכ״ע לקי אבישול, אבל צ״ל דהש״ס לא מצי לתרץ דאבישול ולא אאכילה קאי, משום דאז פשיטא, ומה קמ״ל דחייב אבישול כיון דליכא אלא חד איסורא, ואי שלא תאמר מדלא לקי אאכילה אבישול נמי לא לקי, וה א לאיסורא חל גם לענין אכילה לקברו בין רשעים גמורים, ומהיכי תיתי לא ילקה אבישול. ולא עוד אלא דלפי סברתנו דלעיל גם אאכילה מצי לקי, באוכל כזית מתערובות הבשר והחלב באופן דליכא שיעור בשר לגבי פיגול ונותר וטמא, אלא ודאי דמה דקתני בבריית׳ גם אאכילה, והיינו באוכל כזית בשר מפיגול ומ״מ חייב תרתי אפיגול ואבב״ח ומשום דאחע״א ועיין בהגהות ביאור מהר״ם שיף ז״ל שכ׳ דמפרש״י נמי משמע דלא כמהרש״א והוא אמת ודו״ק.