דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קיג. · פירוש ג
ע״ש משנה המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו עובר בל״ת ופרש״י ז״ל דלדיוקא איצטרך, הא אוכל עוף בחלב עובר, ועיין בראש יוסף ז״ל שכתב דמדלא פירוש כמסקנת הגמ׳, דאינו בא לידי ל״ת וכאשר פי׳ נמי הבע״ט במשניות, משמע דס״ל לרש״י, דרק דרך דחוי׳ בעלמא קאמר אימא אינו בא לידי ל״ת, אבל העיקר דהתנא סותם דבשר עוף בחלב דאורייתא, ולכאור׳ יפה העיר דניהו דדרכו של רש״י ז״ל לפרש המשנה כס״ד שבגמר׳ במקום שהפשטות כן הוא, אע״ג דבמסקנא לא קיימא הכי, מ״מ כאן אי הוה ס״ל לרש״י דבשר עוף בחלב לאו דאורייתא, ע״כ משום דמפרש מתני׳ שאח״ז כרי״ף וכפי׳ הרא״ש ז״ל, דר״ע לפרש דברי ת״ק אתא, וא״כ ליכא שום תנא דס״ל דעוף דאורייתא דהא פשטות דברי ת״ק שבמשנה שאח״ז נמי רק בשר בהמה קאמר ולא עוף, וא״כ יותר הי׳ לי׳ לרש״י ז״ל לשתוק מלפרש המשנה שמתפרשת מיד בגמ׳, ולכתוב דהא גופא לא איצטרך ובגמ׳ מפרש. אלא אחר העיון אני רואה דבאמת ליכא הוכחה מפרש״י דס״ל להלכה דעוף דאורייתא, דהנה על הא דקאמר בגמ׳ אימא אינו בא לידי ל״ת, פרש״י ז״ל כלומר אין לחוש שמא יאכלנו ויעבור עליו דאי נמי אכיל לי׳ לא עבר עכ״ל, והוא לכאור׳ מן התימא דאז קאמר התנא דמותר להעלות עוף עם גבינה על השולחן, והוא כב״ש ודלא כב״ה דמתני׳ בריש פרקן. אבל מזה איכא ראי׳ ברורה למה שכתבתי שם ד״ה ע״ש גמר׳ הא קמ״ל מאן ת״ק ר״י, דלר׳ יוסף דעוף לאו בכלל סתם בשר, לית לן הא דברי ר׳ יוסי דב״ש וב״ה פליגו ב״ש לקולא וב״ה לחומרא, אלא כסתם מתני׳ דעדיות דלא מנא האי בין הני דב״ש לקולא וב״ה לחומרא אלא נהפוך הוא דב״ש לחומרא ואוסרים העלאה וב״ה לקולא דמתירין, ופליגי אי בשר עוף בחלב דאורייתא או דרבנן, ולכן האי סוגי׳ דהכא אליבא דר׳ יוסף אזלה לפרש״י ז״ל ואליבי׳ פליגו ב״ש וב״ה אי בשר עוף בחלב דאורייתא, אלא דאנן לא ס״ל כר׳ יוסי דקאמר זו מקולי ב״ש. אלא כסתם מתני׳ דעדיות דזו נמי מחומרי ב״ש, וממילא להלכתא פסקינן כב״ה ולקולא כמשנה דעדיות, ומשום דלא סתם לן התנא הכא כר׳ יוסי. ולכן הש״ס כאן פריך לפי פשטות המשנה דבאכיל איכא ל״ת דבשר עוף דחלב דאורייתא דאם נפרש משנתינו כן הרי סתם לן התנא כאן כר׳ יוסי דזו מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה, וע״ז קמשני אימא אינו בא לידי ל״ת ואשמעינן דמותר להעלות וסתם כאן כמשנה דעדיות ודלא כר׳ יוסי דפרקן, ולכן יפה פרש״י במשנה כפשטות המשנה ודאתי׳ כב״ה דלעיל אליבא דר״י, ולאפוקי מת״ק דעדיות, אלא בגמ׳ במסקנא לא קיימי הכי, והוא ההלכתא דעוף לאו דאורייתא ומותר להעלות, ונדחה אקימתא דר׳ אשי לעיל בריש פרקן דכל הבשר כולל גם עוף ויש מה״ת ויש מדרבנן, ומ״מ אסור להעלות גם עוף דהרי סתם גמר׳ לא ס״ל כן אלא כר׳ יוסף, זו היא שיטת רש״י ז״ל, אולם שיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל דתפסו תירוצו של ר׳ אשי לעיל ופסקו דבשר עוף רק מדרבנן ומ״מ אסור להעלותו עם הגבינה, ע״כ מפרשים הא דמסיק הכא אימא אינו בא לידי ל״ת, דלא להתיר העלאה אתא כפרש״י, אלא דלשמעינן דבשר עוף אין באכילתו איסור תורה וכר״ע, וכדי שלא תטעה לומר דת״ק ס״ל דעוף דאורייתא וכפשטת לישנא דמתני׳ דריש פרקן דכולל עוף בכלל כל הבשר, אשמעינן דיש מהם דאורייתא ויש מהם דרבנן, וממילא גם חיה מדרבנן דכ״ע לפרש דברי הת״ק אתא. שוב עיינתי בפיה״מ לרמב״ם ומצאתי כדברי וז״ל״, ומה שאמר אינו עובר עליה בל״ת ר״ל אינו בא לידי ל״ת לפי שבשר עוף בחלב עצמו מדרבנן הוא כמו שיתבאר״ עכ״ל הרי דרק זאת אתא לאשמעינן דעוף דרבנן ומה דלא קתני כן בפשיטות משום דרצה עוד לאשמעינן דמ״מ אסור להעלותו וכר׳ אשי דלעיל ריש פרקן דגזרינן גזל״ג וזאת נשמע מדקתני אינן עובר דמשמע הא איסורא איכא.
ולפי האמור יש להלכתא זו ג׳ שיטות. דעת הרי״ף והרמב״ם ז״ל דבשר עוף דרבנן, ומ״מ אסור להעלותו, דעת התוס׳ דבשר עוף דאורייתא כר׳ יוסף דמפרש כן משנה דריש פרקן, וכן מתפרש משניות אלו דהמעלה את העוף אינו עובר, אבל על אכילתו עובר, וכן בשר בהמה טהורה וה״ה עוף ולאפוקי רק טמאה, וב״ש וב״ה פליגו בפלוגתא דת״ק ור״ע, ופסקינן כת״ק וכב״ה אליבא דר׳ יוסי ולחומרא, ודעת רש״י דעת שלישית דר׳ אשי נדחה וקיימ״ל כר׳ יוסף, דת״ק ור״ע פליגו בעוף אי דאורייתא אי דרבנן, אלא דב״ש, וב״ה דפליגו נמי בהכא לא קיימ״ל כר׳ יוסי, דזו מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה אלא כת״ק דעדיות דב״ה לקולא דבשר עוף לאו מדאורייתא, ונדחה האי ת״ק דהכא ודו״ק היטב.