דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קיא: · פירוש ב
ע״ש גמר׳ והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר וכו׳, ולא היא שאני התם דנפיש מררה. וכתבו התוס׳ כלומר מכאן אין להוכיח, אבל הוא בפירוש אמרה כדמוכח בסמוך, עכ״ל. והוא פלא דאיך קאמר הש״ס דהאי דרב לאו בפירוש אתמר. אבל לפע״ד נראה דכוונת הש״ס דרב גופא המציא את דינו דנ״ט בר נ״ט אסור מהאי עובדא שאירע לו דאיתי בכריתות דף י״ג ע״ב דכל היכי דיתיב רב לא סגי בלא הוראה ועיין בפרש״י דכ״ע בעו מיני׳, והוא דוחק דמ״ש רב משאר גדול הדור בעירו אבל עיין ברמב״ם פ״ב ה״ד מהל׳ דעות שכ׳ דרב אמרו עליו דלא שח שיחה בטלה כל ימיו והכ״מ שם כ׳ דאינו יודע מקומו. ולפע״ד אם אינו מפורש במ״א נלמוד מהכא, דקאמר כל היכי דיתיב רב לא סגי בלא הוראה משום דגם משיחת חולין שלו היה לומדין הלכה משום דברור להם שלא שח שיחה בטלה מימיו ולכן לא נמנע מליישב ביומא טבא עת שכרות בין תלמידיו והעם והוא נכון מאד לפע״ד וא״כ שפיר ילפינן גם כאן ממה שאמר יהיב טעמא כולי האי דלהלכה אמר כן ואולי הוא בעצמו ידע לחלק דהאי מררותי׳ קגרים, אבל כיון דאיכא דיהב טעמא, גזר על כל נטב״ט וכעין איסור בשר שנתעלם מן העין דלעיל צ״ו, דרב אסר מצד גזרה עפ״י עובדא, ועיין לעיל במה שכתבנו שם. ושוב מצאתי שכוונתי בפי׳ זה לדברי הר״ן ז״ל ונהנתי ובזה ניחא דאמר חס לי׳ לזרעי׳ דאבא ב״א דליספי לי מידי דלא ס״ל, דכבר תמהו איך יוכחש שמואל לומר שקר. ולדידי עוד קשה דאמר חס לי׳ לזרעי׳ דאב״א ורש״י ז״ל פירוש דאבוה דשמואל חסיד גדול הי׳, ולמה לי׳ כולי האי, וכי בלא״ה לא סגי למימר דלא עבד שמואל איסורא, דודאי אסור לעשות כן גם לאיש פשוט, וכאשר נכתב בדיבור הסמוך אבל לפי האמור י״ל, דכיון דלאו בפירוש אתמר לא ידע שמואל דרב אוסר נ״ט בנ״ט, ולכן נתנו לאכול אבל רב אמר דמסתמא הי׳ הקב״ה משמרו שלא יבא מכשול לידו שיתן לרב דבר שלפי דעתו אסור לו, ולכן קאמר חס לי׳ לזרעי׳ דאב״א שחסיד גדול הי׳ שיבא לידי מכשול. ועיין עוד לקמן ודו״ק.