דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קטו: · פירוש א
ע״ב גמר׳ ורבי בהנאה מנין לי׳, נפקא לי׳ מהכא, נאמר כי עם קדוש אתה לה׳ אלוקיכם ונאמר להלן, ולא יהי׳ קדש בב״י וכו׳, והא דלא יליף מאנשי קודש תהיון לי דכתב בטרפה כדלקמן דאיסי בן יהוד׳, משום דעל איסור אכילה לא צריך קרא דכבר יליף מלא תאכלנו דכתיב בדם, ולכן ע״כ דאיתקש לקדש דכתיב אצל עריות ולאיסור הנאה, ובזה מיושב קושי׳ התוס׳ דלמה לי קרא דלא תאכלנו הא מהאי היקשא דקדש קדש מצי למילף גם על איסור אכילה, דאי לאו האי דלא תאכלנו הוה אמרינן תפסת מרובה לא תפסת ודיליף קדוש קודש מטרפה לאסור בב״ח באכילה, ולא להקיש לקדש דעריות ולאסור גם בהנאה, אבל עתה דעל אכילה כבר אית לן קרא דלא תאכלנו, ע״כ ההיקש הוא לקדש דעריות ולאיסור הנאה. ועל תירוץ התוס׳ דבלא קרא על אכילה ה״א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב, נתלבטו האחרונים ז״ל עיין מהרמ״ל והראש יוסף, והוא אינו מובן, והא דלא קאמר דרבי יליף הנאה כדר׳ אבוה דכ״מ לא תאכל איסור הנאה במשמע, עיין במהרש״א משום דבעניני דדם כתיב הרי הוא כדם ולא משמע לי׳ איסור הנאה, וכן כ׳ הר״ן ז״ל והנה מפרש״י ז״ל משמע, דלא כמהרש״א ז״ל, שהרי כתב בד״ה אבל בהנאה לא, קמ״ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידי׳ גבי פסח דמה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה, דכל קדשים שאינם ראויין לאכילה תעובר צורתן ויוצאין לבית השרפה עכ״ל, וזה דוחק דהאי מכח כל פסול בקודש באש תשרף, ואיכא קרא אחרינא עיין בפסחים כ״ד ע״א, אבל הלאו דאל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים רק אאכילה קאי, ותדע דהרי כייל נא ומבושל בהדדי, ונא ודאי רק באכילה קאמר, דהרי אינו בשרפה אלא שיצלהו כל צרכו, וא״כ למה לי׳ לרש״י לכנוס בדוחק במקום שיש לפניו דרך מרווח דלר״ל איסור הנאה מדר׳ אבוה יליף, משא״כ לרבי כמש״כ המהרש״א לכן נראה לפע״ד דהכא ר״י פריך לר״ל כעורה זו ששנה רבי, ובירושלמי פסחים ריש פ׳ כל שעה מבואר, דר״י לית לי׳ הא דר׳ אבוה, וא״כ לדידי׳ לא מצי הש״ס להשיב דא״ה מדר׳ אבוה קיליף, ולכן גם אליבא דר״ל מוכרח רש״י ז״ל לומר, דר״ל לית לי׳ דר׳ אבוה, דאל״כ תקשה עליו קושי׳ ר״י, כעורה זו ששנה רבי. אבל לדידן שפיר מצינן למימר דלרבי א״ה מדר׳ אבוה נפקא.