דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קט: · פירוש א
ע״ב גמר׳ אר״ז א״ר אינו עובר עליו ומותר וכו׳ וא״ד אינו עובר עליו ואסור. הנה הא דקתני במתני׳ דאם לא קרעו אינו עובר עליו ודאי בכל אנפין קמיירי בין בצלי ובין בבישול ואפילו עם שאר בשר, דהכי עיקר הרבותא דמתני׳ הוא להשמיענו דבחלב מתה לית בה איסור בב״ח מה״ת, דממעטינן מחלב אמו ולא בחלב שחוטה לקמן קי״ג ע״ב, ודבר זה לא קתני במשנה זולת הכא ומדקתני הכחל קרעו ומוציא את חלבו עכ״פ שמעינן דאיכא בחלב שחוטה איסור בב״ח מדרבנן, דמבשל בשר בחלב שחוטה דאסור לאכלו עכ״פ, אבל מדין הכחל עצמו שבישול או צלאו בלא קריעה מה דינו, מזה כפי הנראה לא דיבר התנא כלל, ולכן רב דקאמר מותר או אסור לאו לפרש משנתינו אתא, אלא דינא קאמר, והא דנסמך אלישנא דמתני׳ דאינו עובר עליו ומותר או אסור, היינו דלא תקשה ולא תידוק ממתני׳ דלישנא סובל ההיתר כמו האיסור דהרי האי אינו עובר דקתני דמשמע מני׳ הא איסורא איכא, הלא בעיקר אכילת בשר בחלב שחוטה ודאי לכ״ע איכא איסורא, ולכן גם בכחל בהדי בשרא עכ״פ אסור מדרבנן, וכמש״כ התוס׳ ד״ה הא איסורא איכא. אלא שנדחקו לפרש הא דפריך הש״ס מדיוקא דמתני׳ ארב דאמר מותר. ולפע״ד נראה דהש״ס קמותיב משום דרב העמיד דינו על לשון המשנה, אבל באמת אין כוונתו כלל להכניס דבריו במשנה אלא שדרכם היו להסמיך דינם שחדשו על המשנה, כמו שסמכו דבריהם על המקרא וכאשר הארכתי בזה בפתיחה, וכן הוא הכא דהתנא בכל מאמרו לא כיון אלא להשמיענו, דחלב שחוטה אין בה בב״ח מה״ת אבל יש בה מדרבנן, ובגוף דין הכחל רק תיקונו של לכתחלה קתני, דקרעו ומוציא את חלבו, אבל אם צלאו או בשלו בלא האי תיקון מה דינו, מזה לא דיבר התנא לא בפירוש ולא מדיוקי ודו״ק.