דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קה. · פירוש ד
תוס׳ ד״ה לסעודת׳ אחריתא אכילנא לאו בסעודה שרגילין לעשות, אחת שחרית ואחת ערבית, אלא אפיל׳ לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן עכ״ל, מה שהכריחו לזה, דלכאור׳ קשה דהרי אביו הי׳ שוהה מעל״ע ולמה נימא שבנו מר עוקבא הקיל נגד אביו לאכול ע״י סילוק שולחן וברכת המזון. אבל לפע״ד נראה דהתוס׳ לא פירשו, עד למחר כי השתא, כמו שפרש״י ז״ל דהיינו מעל״ע, אלא דסתם סעודת בשר הי׳ בערב וכדכתיב בערב תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו לחם, ושהה מן הערב עד הבוקר, כי השתא ר״ל עונה אחת חצי היום דהיינו י״ב שעות, וא״כ איך נפרש דמר עוקבא הקל בסעודתא אחריתא דהיינו הך מן הערב עד הבוקר, ואם דלא דקדק על צימצום השעות שיהי׳ עונה שלמה י״ב שעות, ע״ז לא הוה קאמר דהוא כחלא בר חמרא, ולא עוד אלא דאם בשביל שעה קלה לא הי׳ משנה ממנהג אביו, אלא ודאי דהוא הקיל לאכול עוד בערב גבינה אחר בשר ע״י סילוק שולחן ובה״מ.
אלא דהת״ח הקשה על שיטת התוס׳ דא״כ הוא הרי אין זה אלא להכירא בעלמא, שלא לאכול בשר וגבינה יחד בלא קינוח והדחה, וא״כ גם בגבינה תחלה ואח״כ בשר הי׳ לו להחמיר עד סעודתא אחריתא, ועיין בלב ארי׳ מה שכתב בזה, ואני תמה על הני גאונים איך עלה על דעתם לתלות בוקי סריקא בתוס׳, שהמציאו טעם סעודה אחריתא להכירא, הלא כבר עשו חכמים הכירא טובא שלא להעלות על השולחן בשר וגבינה יחד, ושלא לאכול זה אחר זה רק אחר קינוח והדחה, ולמה לי עוד היכרא דסילוק שולחן, ואדרבה אם יעשה סילוק שולחן ישכח בקינוח והדחה הכי סילוק השולחן יזכרהו. ולא עוד אלא דלשון התוס׳ מוכח דלא כוותייהו דהרי כתבו דמשום דלא פליג רבנן סגי בסילוק שולחן, ואי כדעת הת״ח הלא משום היכרא עבדו כדי שלא יאכל בלא קינוח אבל המתנה לא צריך כלל. אבל לפע״ד נראה ברור דכוונת התוס׳ דאע״ג דאסרו רבנן לאכול באותו סעודה גבינה אחר בשר אף אחר קינוח והדחה עד סעודה אחריתא, משום מושך טעם כרש״י, או משום בשר שבין שיניים כרמב״ם, מ״מ לא גזרו רק עד סעודה אחריתא דעפ״י רוב ישהה בין סעודה לסעודה עכ״פ שש שעות, אבל מ״מ אם לפעמים יתאוה לאכול גבינה מיד די לו בסילוק שולחן וברכת המזון לצאת ידי תקנת חכמים שאסרו רק בחדא סעודתא, ויש להם סמך גדול ממימרא דר״ח גופא, דאמר סתם אכל גבינה אסור לאכול בשר, ולא יהיב שיעורא למלתא, וע״כ בחדא סעודתא קאמר, וכל שלא אכל בחדא סעודתא לא עבר אתקנת חכמים, וחז״ל עפ״י הרוב עשו תקנתם, וכאשר מצינן כזה הרבה הן בתורה והן בש״ס, ואין להאריך כאן בזה.
ודע דלפי שיטת התוס׳ דסעודה אחריתא אפילו מיד ע״י סילוק שולחן ובה״מ סגי, אני מסתפק ושואל אי גם בלא קינוח והדחה מהני, כמו שהיי׳ דשש שעות לרמב״ם דודאי לא בעי קינוח והדחה, או נאמר דרק לחומרא א״ר חסדא דגבינה אחר בשר אסור עד סעודה אחריתא, אבל לא להקל דלא נצטרך קינוח והדחה ע״י שסילק שולחן וברכה ובשו״ע כתב דצריך קינוח והדחה והדבר צריך אצלי תלמוד ועיין בראש יוסף ז״ל מה שכתב בזה ודו״ק.