דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קה. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ א״ל ר׳ אתא בר׳ יוסף לר״ח בשר שבין השניים מהו קרי עלי׳ הבשר עודנו בין שיניהם, לפרש״י ז״ל השאלה הי׳ על בשר שבין שניים, אפילו לאחר שש שעות, שלא לאכול גבינה עד שיטלנו מפני שעדיין חשוב בשר, וע״ז קרי עלי׳ האי קרא, דאלמא מיקרי בשר, עיין בפוסקים, ופירוש זה לפלא בעיני דע״כ שאל אם לא חשב אחר שש כנתעכל דמיד ודאי חשוב בשר, דהרי אמרינן לעיל סוף פ׳ גה״נ דאפילו חזר והקיאו מתחייב על אכילתו דלא הוה עיכול, מכש״כ מה שנתחב בין השיניים דלא הוי כמעוכל, ולכן ע״כ לפרש דשאל אלאחר שש שעות, וא״כ מה השיב לו מן הקרא דבשר עודנו בין שיניהם, דלא מוכח מידי אלאחר שש, ולא עוד אלא דהקרא בפשיטתו לא מיירי כלל בבשר שנתחב בין שן לשן, אלא פירושו דהבשר עדיין בפיהם דהיינו בין השיניים שלמעלה ושלמטה עיין ברש״י בחומש, טרם יכרת כתרגומו עד לא פסק, ד״א אינו מספיק לפוסקו בשיניו עד שנשמתו יצאה עכ״ל ולד״א דהיינו שלא הספיקו ללעוס הבשר, ודאי אין מקום לדרש זה שבגמ׳ אלא דגם לפי התרגום שפירוש דלא פסקו מלאכול ג״כ אין המדובר מבשר שבין שן לשן כמובן, ועוד קשה לי דמ״ש דקמסופק אבשר ולא אגבינה אם נמצא שנתחב ממנו בין שיניו ועדיין הוא שם לאחר שעות אי שרי לאכול בשר בלי ליטול הגבינה שבין שיניו דמהיכי תיתי נימא דגבינה חשוב כמעוכל בין שיניו ואפילו מיד, דהרי אחר גבינה מותרת לאכול בשר מיד אחר קינוח והדחה, ודוחק לומר דע״י קינוח והדחה א״א שתשאר בין שיניו רק בשר ולא גבינה. ולכן יותר מסתבר שיטת הרמב״ם ז״ל דס״ל דטעמא דר״ח דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה הוא מטעם בשר שבין השיניים שאינו סר בקנוח כמו גבינה אלא דמהרממ״ל ויתר המפרשים נתקשו להו, דא״כ מה שאל לי׳ ר׳ אתא בשר שבין השיניים מהו, כיון דעיקר חיוב השהיי׳ שבין בשר לגבינה הוא מטעם בשר שבין השיניים שאינו סר בקינוח, ואני תמהני לכאור׳ עוד יותר דלפי שיטת הרמב״ם דלאחר שש באמת חשוב כמעוכל, ואין צריך להסירו וקשאל רק אמיד, ומה קמבעי לי׳ דמהיכי תיתי לא יהי׳ חשוב בשר וכנ״ל, דאפילו בלעו והקיאו לא הוה עיכול, אבל לפע״ד נראה דהפירוש בגמ׳ לפי שיטת הרמב״ם כך הוא דר׳ אחא בר״י הקשה לר״ח בשר שבין השיניים מהו כלומר אולי אינו חשוב ואין זה אלא כ״ש ואינו כדאי לחוש עליו ולאסור בשביל זה לאכול גבינה אחר קינוח, וע״ז השיב לו דרך מליצה והבשר עודנו בין שיניהם, דחשוב וכדאי לאסור בשביל האי כ״ש שבין שיניו ולא דרך ראי׳ הביא האי קרא, אלא דרך מליצה וזה נראה לי ברור ונכון לפי שיטת הרמב״ם ז״ל ודו״ק.