דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף קג. · פירוש ב
תוס׳ ד״ה מר סבר ר״י וכו׳ משמע דאי לאו לאברים עומדת דאיסור טרפה קדים, לא אתא איסור אבר חייל עלה, אע״ג דאיסור מוסיף הוא ותימא וכו׳, ולפע״ד נראה ליישב קושי׳ התוס׳ דהנה תראה דלעיל בדף הקודם, דפריך הש״ס לר״י למה לו קרא, ליתי איסור אבר וליחול אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בב״נ, ולמה לא קאמר הש״ס שכן מוסיף הוא לב״נ, וכמו שכתבו שם התוס׳, לכן אני אומר דהא דס״ל לר״י דבהמה בחיי׳ לאו לאברים עומדת וליכא איסור אבמה״ח אבהמה בעודה בחייה היינו דוקא לישראל דנתקדשנו במצות זביחה, עד שאפילו בלא לאו דל״ת הנפש עם הבשר, לא היתה הבהמה עומדת לחתוך ממנה אבר ולאכול משום דאנו זביחה בעינן לכן מחיים ליכא לאו על אכילת אברים כיון דבלא״ה אינה עומדת לכך, אבל בב״נ אי לאו דאסרה תורה אך בשר בנפשו דמו ל״ת היתה עומדת לחתוך אברים ולאכול ממנה, לכן לכ״ע לאברים עומדת ומעתה ניחא דאיסור אינו אלא חמור ולא מוסיף, למ״ד לאו לאברים עומדת, משום דלב״נ חל קודם תלישה ולישראל רק בשעת תלישה ודו״ק.