דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צז: · פירוש ב
ע״ש אר״א אר״י, כל איסורין שבתורה משערין כאלו הן בצל וקפלוט, האי שיעורא רק על האיסור לחודא קאי וכמו שפרש״י ז״ל והא דנקט תרתי בצל או קפלוט, משום דאם ההיתר מחד מהני משערין האיסור בשני, אבל במשנה דיהיב שיעורא לאיסור ולהיתר, לא בעי רק חדא לכל חד כבשר איסור בהיתר של לפת, וכתב רש״י ז״ל דהאי שיעורא דבשר בלפת רק לגיד הנשה נאמרה, ור״ל לגיד בירך, לכן לא סגי בשיעורא דגיד לבד לומר דהוה כבשר, דהרי גם ההיתר הירך בשר הוה ולכן אתא הקבלה גם לשיעור הירך דהוא כלפת, אלא דזאת רק לגבי גה״נ דקליש טעמו כן הוא, אבל בשאר איסורין משערינן האיסור כבצל או כקפלוט, וההיתר כמות שהוא, וממילא דליכא ליתן שיעור מסויים מהאי שיעורא דר״י לומר, שהוא ששים או מאה, דהרי דבר זה תלוי עדיין בהיתר מה הוא, וממילא גם בתערובות מב״מ, אין השיעור שוה לר״י דהרי רואין האיסור כאלו הוא בצל וההיתר תמיד כפי מה שהוא, כן מתפרש ע״כ לדעת רש״י ז״ל, והוא פלא והפלא, חדא דהלא במתני׳ תנא אח״כ גיד בין הגידין וחתיכה בין חתיכות בנ״ט, ולא קתני כיצד משערין את אלו, ולדעת רש״י בעינן כאן שיעור אחר לא מבעי בחתיכת נבלה ודג טמא בין חתיכות היתר, אלא אפילו בגיד בין הגידין, דאם נאמר דשיעור בשר בלפת דוקא לגיד בירך אתא, ומשום דגיד קליש טעמי׳ א״כ בשההיתר ג״כ גידין דקלושין בטעמם, אין כאן מקום להקל נגד שאר תערובות מב״מ, ואי בחתיכה בין החתיכות בעינן האיסור כבצל למה בגיד בין הגידין לא נשער כמו בחתיכה בין החתיכות, וכיון שכן איך סתם לן התנא לכתוב בנ״ט ולא מפרש כיצד משערין כמו שמפרש בירך שנתבשל בה גה״נ הא חדא, שנית קשה טובא על גוף הענין, איך אתא הלכה על גיד בירך לשער כבשר בלפת, כיון דבאמת אין הגיד בירך נרגש אם מפני שטעם הגיד כטעם הירך והוה מב״מ בטעמא, או אפילו אינם שווין ממש אלא דגיד טעמא קלישתא ואינו נרגש בירך שהטעמים קרובים עכ״פ, הלא דין מב״מ אית לי׳, דכל שלא נרגש הטעם הרי חד בתרי בטל לתנא דמתני׳ דאית לי׳ כרבנן דר״י דמב״מ בטל, ואיך אפשר דאתא הלכה על תערובות גיד בירך בייחוד שיעור לאסרו כאלו הי׳ בשר בלפת, ובשאר תערובות מב״מ או טעמם קרובים כמו בשר שור עם בשר עז או כבד ובשר, קם דינא דכל שלא נרגש בטל מה״ת ברוב, כי לית לן שום הלכה לאסור תערובות מב״מ, רק בגיד בירך, הרי יש דבר זר יותר מזה. וכבר כתבנו במשנה דדעת רש״י ז״ל דשיעור דכבשר בלפת הוא הללממ״ס, אין לו מקום כלל אלא בשנאמר דטעם כעיקר עד איזה שיעור הוא דאורייתא, ולמעלה מאותו השיעור אין הטעם אוסר מה״ת, ואתא ההלכה לקבוע לן עד כמה אוסר הטעם ואמרה עד כבשר בלפת, ר״ל עד שדרך ליתן בשר להטעים הלפת והוא כפי ששערו חז״ל ששים, וכל טעם הנרגש אחר האי שיעורא אינו אסור מה״ת, וממילא גם במב״מ הצריכו חז״ל שיעור זה מדרבנן משום לא פלוג, ואע״ג דגם למעלה מס׳ אסרו חכמים כשנרגש הטעם אשר מה״ט בעינן עוד קפילא, אבל לגבי מב״מ וה״ה בגיד הנשה בירך דהוה עכ״פ כעין מב״מ בטעמא, סגי בהאי שיעורא דאורייתא כבשר בלפת שהוא סמך. ור״י דאמר כבצל וקפלוט ע״כ לשער אתא כל האיסורים חוץ מגה״נ וחוץ ממב״מ ובמקום דליכא קפילא, ותדע שכן הוא דהרי ר״י בעצמו הוא דקאמר לעיל בעובדא דכילכית באילפס, ליטעמי׳ קפילא ארמאי, ולא שיערו כבצל וקפלוט, ואין לומר דחוץ משיעור זה הי׳ מצריך עוד קפילא ארמאי וכמו דלרש״י נוסף על שיעור סמך בעינן קפילא דהרי בבצל וקפלוט אין לומר כן בשום אופן, דהרי פריך לי׳ ר״א לאביי ולישערינהו בפלפלין ותבלין, וא״ל שיערו חכמים דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט, ולא עוד דבלא״ה שיבוש הוא לומר כן, דהרי שיעורי׳ דבצל וקפלוט ע״י טעימה הוא, כי משערין האיסור כאלו הוא בצל ומערבי׳ האי חתיכת בצל בהיתר וטועמין אותו, אבל שיעור מסויים לר״י ליכא וא״כ תרי טעימא אחת טעימת ישראל בבצל ואח״כ טעימת קפילא ארמאי בהאי כילכית באילפס ל״ל, דכיון דכבר טעם ישראל אילפס שנתנו בו כשיעור כילכית בצל או קפלוט ולא הרגיש איך ירגיש הנכרי הני דגים קטנים שהעבירו מתוך האילפס, ועוד הכי ע״ז אתא ר״י להשמיענו דסמכינן אקפילא ארמאי אתמהה, אלא ודאי דר״י בדליכא קפילא קאמר, אבל בדאיכא קפילא סגי בס׳ שהוא שיעור דאתא מהלכה, ועל חשש טעם שאחר ס׳ סמך אקפילא. כן מתפרש הסוגי׳ לדעת רש״י שבמשנה דכבשר בלפת הוא הללממ״ס ולא קשה כלל קושי׳ התוס׳ דר״י פליג אדרבא דהאי ר״י אתמר קודם דאיפסק הלכתא מאמוראי בתראי בע״ז דכל איסורין שבתורה בס׳ ואז עדיין חששו על טעם שלאחר ס׳ אבל אחר דאיפסק הלכתא דלא חיישינן אחר ס׳ עכ״פ בדליכא קפילא די בס׳ לחוד ולכן מה שפי׳ רש״י ז״ל דכגון מב״מ בעי לר״י שיעורא כבצל וקפלוט הוא פלא והפלא וכספר החתום. ולולי דמיסתפינהו הייתי מוחק תיבות אלו מדברי רש״י ז״ל ודו״ק היטב.
שוב נתיישבתי דגם לפירושנו זה עדיין קשה אי ר״י רק אאיסור קאמר האי כבצל וקפלוט וע״י טעימת ישראל שמערב בצל כשיעור איסור בשיעור היתר שאנו דנין עליו ואין כאן שיעור מסויים רק טעימה ממש בכל פעם ופעם א״כ האי בצל וקפלוט מאי עבידתא דלמה לא סגי אם יש סמך כשיעור ההלכה לטעום אח״כ בהיתר למשל בנפל כזית נבלה בתבשיל ששים זיתים של ירק לערב כזית בשר כשר בס׳ זיתים של ירק ולטעום וכמו דסמך בכילכית באילפס אטעימת קפילא ארמאי אחר ששים למה לא נסמוך אטעימת ישראל בתערובות היתר כיוצא בו אם לא שנדחק לומר משום דיש איסורים דאין למצוא היתר כיוצא בו כמו בב״ח או בשר ודגים טמאים ודאי חלוק הרבה מן הטהורים ולכן אין לסמוך ליקח תמורת בשר טמאה בשר טהורה וצ״ע.