דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צז. · פירוש א
דף צ״ז ע״א גמר׳ ובחלב אסור, והא ארבב״ח עובדא הוה קמי׳ דר״י וכו׳, הראש יוסף הביא בשם הת״ח ז״ל שהקשה למה לא פריך בלא״ה סתירה על ר״ה מעובדא דר״י, עיי״ש מה שכתבו האחרונים בזה, ולפע״ד נראה פשוט עפ״י מה שכתב הר״ן ז״ל בשם הרא״ה ז״ל דבחלב בצלי דמפעפע גרע מבישול ולא מהני ששים, משום דאינו מפעפע בשוה. והנה סברא זו נכונה לפי מה דפסקינן דרותח דצלי אינו כרותח דמבושל, אלא דחלב שאני דמפעפע, וא״כ שפיר י״ל דהחלב אינו מפעפע בשוה אלא הולך בשביל הנוח לו יותר אנה ואנה ולא מתפשט בשוה, אבל אם נאמר דכח הצלי ככח הבישול, תו ליכא לחלק ולומר דצלי אינו מוליך הטעם בשוה דמ״ש כיון דכחות צלי ובישול שווין הן. ולכן קודם שמסיק דחלב שאני דמפעפע, לא מצי מקשה אר״ה מהאי עובדא דר״י, די״ל דשם הוה ששים נגד החלב דכחוש הוה, וקמ״ל בסיפור דהאי עובדא דלא תימא צלי אינו כמבושל אלא חלב מפעפע, ואז הי׳ אסור בצלי אע״פ דאין בו סמך וכדעת הרא״ה, דאינו מפעפע בשוה, קמ״ל דגם בצלי מהני ששים דהוה כרותח דמבושל, אבל מאחר שחידש לן דצלי אינו כמבושל אלא שאני חלב דמפעפע, שפיר פריך מעובדא דר״י דתו ליכא לתרץ דהיה בו ס׳, דהרי בחלב דאינו מפעפע בשוה, לא מהני ששים כנ״ל וצריך לתרץ כחוש הוה ר״ל חלבו כחוש ואינו מפעפע, וכפי׳ ר״ת בתוס׳ ד״ה כחוש הוה. ולאידך פירוש שבתוס׳ דכחוש הוה דאית בה סמך, צ״ל דקמ״ל נגד דעת הרא״ה הנ״ל, דמהני ס׳ אף בצלי ואע״פ דהוה פחות מרותח דמבושל, מ״מ מפעפע החלב בשוה אלא דלפ״ז קושי׳ הת״ח הדרה לדוכתי׳ ודו״ק, אח״כ מצאתי שקרוב לדברי כתב הלב ארי׳ ז״ל.