דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צה: · פירוש א
ע״ב גמרא אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהלי׳ תמיה לי הלא באברים קתני במתני׳ דשקלים דנבלות, דכל בשר המושלך איתרע הרבה כמש״כ רש״י ז״ל, דכן דרך הנבלות לחתכה לאברים ולהשליכם לאשפה, ופשיטא דה״ה לנהר, וא״כ האי ראש הנמצא במים אפילו נבלה הוה דראש ודאי כחתיכה נידון כמובן. והוא תימא רבתא בעיני אם לא שנאמר דדרכם הי׳ לילך לנהר ומעיין ברישא לחללם ולהדיחם וכן נראה מירושלמי שקלים הנ״ל שהביא האי עובדא באופן זה חד בר נש אזיל בעי משיזגה אסקופתיה בגו נהרא ומפרש שם הפני משה אסקופתא הוא הראש והרגל ובני מעיים עיי״ש וא״כ אין במה שנמצא ראש בנהר ריעותא כנמצא בשוק כי עלול הוא בשעת רחיצה בנהר שיפול מידו לתוך המים ואין זה דומה לנמצא בשוק דשם ע״כ אבידה הוא ואין דרך לאבד מה דבעי שמירה וכמש״כ למעלה אבל ברוחץ האברים בנהר שפיר דרכו לאבד. ואולי לזה כיון רש״י ז״ל במה שכתב וכי עבדי נמי הכי כלומר אחרים הוו נמי התם ברישא עכ״ל דדברים אלו לפום רהיטא אין להם פירוש דהלא יפה מפרש וכי דרך הוא כן שמאבד חפץ אחד מוצא שנים, ומה בעי בהאי כלומר, ועוד דהלא על עורבים דהשליכו מעלמא אנו חוששין כאן, ולא על אנשים אחרים שהי׳ כאן בתחלה וכמש״כ התוס׳ בד״ה אסיק תרין, דעל עורב דאתא מעלמא חשש דעל אחרים אין כאן מקום לאסור כיון דברוב טבחי ישראל איירינן, אבל אם רצה רש״י ז״ל לתרץ קושיתי ניחא, דכדי שלא תקשה דבלא״ה אברים נבלות ע״ז כתב דאם לא ניחוש לעורב כרב, תלינן דאחרים היו כאן ברישא ר״ל בראש כדי לחללו ונפל במים, כמו שאירע לזה, ולא ניחוש להשלכה בנהר מחמת שהוא נבלה. ודו״ק היטב כי נכון הוא מאד בס״ד.