דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צד. · פירוש ב
ע״ש בגמ׳ אל יסרב אדם בחברו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד וכו׳, ואל יאמר לו סך שמן מפח ריקן. עכ״ל הבריית׳, ורש״י ז״ל הוסיף מפני שיודע בו שאינו סך דגנב לי׳ דעתו, כסבר שיש בו שמן עכ״ל, וקשי׳ לי וכי על חנם משנה התנא מלעיל לדהכא, דלעיל קאמר פעמים ויודע בו שאינו סועד, ויודע שאינו מקבל. וכאן הניח דבר זה על רש״י ז״ל להשלימו, גם למה הפסיק עם דבר אחר״, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני״ ואח״כ קאמר ״ולא יאמר לו סך שמן מפח ריקן״ שהוא ג״כ ענין אחד אם הא דלא יסרב בו לאכול. ועוד זאת דרש״י ז״ל בעצמו סותר את דבריו מני׳ ובי׳, דמסיים בטעמא דגניב דעתי׳, דקסבר שיש בו שמן, דהא בלא״ה גניב לי׳ לדעתי׳ אפי׳ הי׳ בו שמן, כיון דיודע בו שאינו סך. אלא דרש״י ז״ל נתקשה לו אטו בשופטני עסקינן דמי פתי יאמר לחברו סך שמן כשהפח ריקן, דהא אפשר שיותפס לשקרן, לכן הוצרך רש״י לפרש דהכא נמי מיירי כדלעיל, דיודע בו שאינו סך. אבל לולי שאינו כדאי ארשני לומר, דלא כן הוא דהרי שינוי גדול יש כאן בדברי התנא, דלעיל קאמר ״אל יסרב״, וכאן ״אל יאמר״, אבל הענין כך הוא, דכלל גדול מכללי דרך ארץ הוא, דמסרבין לקטן, דהיינו לחברו כמותו או לקטן ממנו, ולא מקבלין מיד עד שיפצור, ולכן קאמר דוקא אל יסרב בו ביש לו, אבל יודע שחברו לא יסעוד ולא יקבל, אבל פעם א׳ שרי למימר לי׳, אע״פ שיודע שלא יסעוד, וליכא בזה גניבת דעת, דהרי חברו יכיר בו שאינו רוצה שיסעוד אצלו כיון דלא סירב בו כדרך כל הארץ, ולא אמר לו אלא משפה ולחוץ הרי לבו בל עמו. משא״כ בפך ריקן אפי׳ פעם א׳, לא יאמר, ואע״פ דבפעם א׳ לא הטעהו שרוצה שיסוך, שהרי חברו לא יסוך על אמירה פעם א׳, ומ״מ הטעהו עכ״פ במה שסובר חברו, שיש לו שמן, ומה שקרא זאת גניבת דעת במה שמטעהו שיש לו שמן דמה הנאה מגיע לו מזה, ואיזה החזקת טובה יקבל. צ״ל דמהנהו במה שידמה בנפשו. שיש לו פת בסלו ששמן לפניו לסוך, ואע״ג דהאי הנאה באמת יש לו, מ״מ מקרי גניבת דעת.
ועפ״י הדברים האלו פרשתי על נכון, מה דאיתי בשבועות דף ל׳ ע״ב דת״ח וע״ה שבאים לדין מותבינן לת״ח, וע״ה אומרי׳ לו תיב וכו׳ ע״ש, דלכאור׳ קשה איך מתקיים בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהדר את האחד נגד חברו, אבל לפי האמור ניחא טובא, דהאי מותבינן לת״ח ר״ל שמסרבין בו לישב, וזאת עושין לת״ח שהוא נידון כחברו של הדיין, וא״כ בפעם א׳ לא סגי דהרי לגבי׳ ת״ח לא מקרי הדיין גדול, וכאשר אמרינן שם בגמ׳ בע״א שלח לי׳ ר׳ יוסף עולא חברנו עמית בתורה ובמצות. וע״כ בכן מיירי, דאי באמת הדיין גדול בהחלט, הרי סגי נמי בצורבא מרבנן באומר לו תיב, אבל בע״ה דלגבי׳ ודאי מקרי כל דיין גדול, סגי באומר לו פעם א׳, דהרי אין מסרבין לגדול, ואם בכל זאת הוא קאי, לית לן בה, דסירב לת״ח ופעם א׳ לע״ה, שפיר קרינן בי׳ בצדק תשפוט עמיתך ודו״ק.