דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צא: · פירוש ג
ע״ש גמר׳ ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן וכו׳, וכתבו התוס׳ דעל פי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום עכ״ל, אלא דא״כ קשה מה ראו חז״ל לדרוש מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים אל מקום אחד וכו׳, אבל הנראה לפע״ד דלאו מכח סתירת הכתובים קדרש אלא משום דקשי׳ לי׳ כיון דהי׳ שם אבנים הרבה דהרי כתיב ויקח מאבני המקום, למה העמיד המצבה דוקא מאותו אבן ששכב עליו אבן שנשתמש בו הדיוט, ויותר הי׳ לו ליקח אבן אחר שלא נשתמש בו אדם מעולם, שהוא כבוד שמים יותר ולכן קדרש דנתקבצו כל האבנים של אותו מקום ונעשו אבן אחת עד שלא נשאר שם אבן. ותדע שכן הוא הכוונה דאם כפי מה שרגילים לפרש דמסתירת הכתובים קדרש, מה זה דקאמר שנתקבצו כל אותן האבנים, הלא יעקב לקח רק איזה אבנים ועשאן כמין מרזב סביב לראשו כמו שכתב רש״י ז״ל בחומש. וא״כ רק אותן האבנים היו מרובות זו עם זו והמה היו מקובצים ע״י יעקב, אלא ודאי כפרושנו כן הוא, דכל אבני המקום ההוא, וכפי מה שכתבו המקובלים דהני אבנים היו אבני המזבח שנעקד עליו יצחק, היו לכולם השתוקקות זו שעלי יניח צדיק ראשו. וי״ל דנתעורר יעקב לשום אותו האבן למצבה מחמת ענותנותו, דהוא לא החזיק את עצמו לקדוש אלקים שיהי׳ האבנים מריבות עבורו, עד שנעשה להם נס זה שנבלעו באחת, ותלה המריבה והנס באשר הרגישו שיעמיד מצבה, וכל אחת הי׳ רוצית להיות המצבה הלזו. ובהאי אגדה אמרתי לפרש באופן נאה מה שאמר יעקב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים, עיין בפרש״י ז״ל וברמב״ן ז״ל, ולפי הנ״ל י״ל דהרי מצבה נאסר במ״ת, כדכתוב לא תקים לך מצבה, אבל אמרו ז״ל דאהובה היתה בימי האבות ונעשה שנואה אח״כ מפני שעשאו עכו״ם חק לע״א, ובאמת הדבר קשה מאד דהרי כ״כ מזבחות בנו, כדכתיב ואת מזבחותם תתוצון ומבלעם אתה למד שערך כמה וכמה מזבחות, וכל מעשה קרבנות בעצמם נהוג הי׳ בעע״ז כדכתיב, למען לא יזבחו עוד לשעירים, וכתיב ויאכלו זבחי מתים ישתו יין נסיכם, ואין חילוק בינינו לביניהם, אלא שהם מקריבים ויזבחו לשדים, לא אלוה, ואנו מקריבים לשמים לאין סוף ב״ה, ובכוונה המבוארת במפרשי התורה. וא״כ מה בין מצבה לשאר מזבחות אבל לפי האמור כאן דכל האבני׳ עפ״י נס נבלעו באחת, והרי החילוק בין מצבה למזבח כתב רש״י ז״ל בחומש שהמצבה אבן אחת, והמזבח נבנה מאבני׳ הרבה וא״כ האי מצבה שהעמיד יעקב דינו כמזבח, דהרי מאבנים הרבה נעשה ולכן אמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ ראוי׳ גם לאחר מ״ת, להיות בית אלקים, ולעולם מצבה שנואה מעיקרה היתה מאיזה טעם נסתר, ויעקב שאני דמצבה שלו היתה כמזבח ודו״ק כי הוא כפתור ופרח בס״ד.