אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף צא. › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף צא. · פירוש א

דף צא.

דף צ״א ע״א גמר׳ ר״א אמר לא נצרכא אלא לשמנו של גיד דתני׳ ופרש״י ז״ל ״מהכא לא תפשוט וכו׳ והוא לכאו׳ פלא הלא אנן לא ממתני׳ דגידין והעצמות ישרפו פשטינן, אלא מר״ח דקאמר דהאי מתני׳ ר״י היא, ופשיטות זו לא נדחה מהא דר׳ אשי דמפרש למתני׳ בענין אחר. אבל ניחא לי דודאי מר״ח אמורא בתרא א״א לפשוט ספקתנו אי ר״י דעת תורה או דעת נוטה קאמר, דלר״ח מנ״ל הא, אלא מה דפשטינן מר״ח הוא משום דר״ח גופא פשט לעצמו דודאי ר״י דעת נוטה קאמר, מדקתני במשנה דפסחים דהגידין ישרפו ואין לנו פירוש אחר במשנה זו, אלא דנשנית אליבא דר״י, וספוקי מספקא לי׳, וממילא אי מצינן לפרש המשנה באופן אחר תו ליכא למיפשט מדר״ח, שהוא בעצמו לא ידע בבירור דעת ר״י, אלא מכח האי משנה דפסחים, דלא מצי לפרש בא״א ודו״ק.

ודע דהרמב״ם ז״ל בסוף הלכ׳ ק״פ כתב, דהי׳ צולין את הפסח שלם, ולא היו מנקרים כשאר בשר, אלא דבשעת אכילה הי׳ מסירין גה״נ ושאר קרומים והראב״ד ז״ל הרעיש עליו, והכ״מ שם מצדיקו באמרו, כי הלא גה״נ אין בו ליתן טעם ולא קאמר רק על שמנו של גיד, דאינו אלא מצד ישראל קדושים נהגו בו איסור, אבל שאר קרומים האסורים מדרבנן ודאי גם להרמב״ם ז״ל בעו ניקור קודם צליה עיי״ש, איך נדחק בלשון הרמב״ם. הנה מה שרצה הכ״מ ז״ל לחלק בין שמנו של גיד לשאר קרומים האסורים מדרבנן, לפע״ד ליתא דהרי תראה ששמנו של גיד בעי ששים בתערובות ככל שאר איסורים, וכבר כתב הש״ך ז״ל בדינו ס״ס אות י״ז, דדבר שאסרו חכמים מחמת חומרא בעלמא לא בעי ס׳, ובטל ברוב עיי״ש, והרי תראה דדמאי וכן חמץ שעעה״פ בטלים ברוב, ומ״מ שמנו של גיד בעי ס׳, ולא עוד אלא שהש״ך והטו״ז מתמיהים על המחבר בסי׳ ק׳, דלמה לא אוסר הירך מצד איסור דבוק והן אמת דהפרמ״ג שם הביא ממנ״י ז״ל לתרץ, דשמנו של גיד קיל ויפה כתב לתרץ המחבר שהרי הוא ז״ל בכ״מ שלו כאן המליץ על הרמב״ם בשמנו של גיד מה״ט, אבל האמת אינו כן, דאם הי׳ קיל לא הי׳ צריך ס׳, והי׳ דינו כדמאי וחשעעה״פ, והרי תראה דעל מימרא דר״ז דבנות ישראל החמירו על עצמם ויושבת ז׳ נקיים על טיפת דם כחרדל, מברכין על הטבילה כנדה גמורה, הרי דקבלה שקבלו המון העם על עצמם לתוספת קדושה, הרי הוא עכ״פ כשאר דרבנן דשייך לומר עליו וציונו, ואולי עוד חמור יותר מדרבנן בעלמא דהרי הוא כגדר, (הארכתי בזה לקמן דף צ״ו ע״א על המשנה הנוטל את גה״נ להוכיח דלא כחת״ס שסובר דקבלת חומרא הוה כנדר דאורייתא עיי״ש ומעיקר איסור גיד אתה למוד דאתא מקבלת יעקב ובניו לדעת הרמב״ם ז״ל גם אליבא דרבנן ואין להאריך בזה יותר). אבל דעת הרמב״ם ז״ל כפשוטו, דבכל הני קרומים וכן שמנו של גיד לא החמירו בפסח להוציאם קודם צלי׳ מפני דהמה רק מדרבנן אסורים, וטעם כעיקר הוא ג״כ מדרבנן לדעת הרמב״ם, והוה תרתי דרבנן במקום מצוה לצלותו שלם, והפלגת הראב״ד ז״ל, דאם היו מביאין לפניו פסח כזה, הי׳ חבטו בקרקע לפניו אינו אלא גוזמא בעלמא, וחלילה לחשדו שהי׳ עבר אעשה דאכילת פסחים ואלאו דבל תותירו, משום האי איסור קל שבקלים, ואולי נזהר לכתוב ״לפניו״ וכוונתו כדי לייסר את הצולה המביאו, אבל אח״כ הי׳ מגביהו ואכלו.

והנה הכ״מ ז״ל לא מצא ראי׳ לדברי הרמב״ם ז״ל כי ראייתו שמביא שם לא הבנתי, אבל לפע״ד מוכח כן מהכא, דהרי ר״ת מפרש דבגיד הנשה ואליבא דר״י קאמר, ור״א מוקי בשמנו של גיד, וע״ז נשנה במשנה דישרפו בששה עשר עם הנותר, ואם נאמר דהי׳ מסיר את הכל לפני הצליי׳, הרי הי׳ מצי להוציאם בעוד יום בע״פ ולשרפן מיד קודם שיבואו לידי נותר, דהרי תרומה טהורה נשרפת בתחלת שש משום דאסורה מדרבנן, ולמה ימתין עד שיעשו נוחר, וניהו דכל שאסור לו חכמים לאכול ודאי דלא עבר אלאו דלא תותירו, דכל שאינו בכלל ואכלו את הבשר אינו בכלל לא תותירו, אלא דא״כ גם שרפה לא תבעי, ונשדייהו כמו שאר עצמות וגידין דלאו בשר נינהו כמבואר בגמ׳ והרי תראה דרש״י ז״ל נתעורר ע״ז, ובדר״ח דקאמר דעל גה״נ קאי כתב וז״ל ״ותרווייהו בעו שרפה דלכל חד וחד מספקינן לי׳ בהתירא, והוה נותר שפיר וכו׳״ ולקמן בשמנו של גיד כתב וז״ל והלכך ע״כ משייר ליה משום מנהגא, ושרפה בעי הואיל ומדאורייתא בר אכילה הוא״ עכ״ל, הרי לך דכל דין נותר יש לו וא״כ למה לא יבער את הקרומים והחוטים וגה״נ ושמנו קודם שיבואו לידי נותר, ובפרט גה״נ לר״י דיבגבנ״ט דמה״ט הוה בכלל בשר ונעשה נותר ושם ודאי נותר גמור הוה דהרי רק מספק מניחם מלאכול גם שניהם, למה ימתין עד שיהיו נותר ויעבור על לא תותירו במקום דיכול לבערן לפני זה, אלא ודאי משום דמצוה הוה לצלותו שלם, וזה נראה לפע״ד ראי׳ נכונה ומוכרחת לדעת הרמב״ם ז״ל, ממילא נלמד דאפילו גה״נ לר״י דיש בו טעם והוא איסור תורה, לא חששו להסירו קודם צליה ומכש״כ שאר הקרומים דרבנן ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה