אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פט: › פירוש ז

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פט: · פירוש ז

פירוש ו

ד״ה יש בגידין בנותן טעם בבשר, ואשמעינן האי תנא וכו׳, ואחת משום מוקדשין שיש בו טעם ונהנה מן המוקדשין וכו׳, עכ״ל. הנה בדקדוק גדול נקיט רש״י ז״ל שנהנה מן המוקדשין ולא שאכל בשר קודש, אע״פ שקאי למ״ד יש בגידין בנותן טעם כבשר, משום דלאו של אכילת בשר קודש ליכא רק בדבר שראוי׳ למזבח או לכהנים, עיין היטב ברמב״ם ריש פי״א ממעה״ק, וריש פ״א מהל׳ מעילה ובמל״מ שם, ולאו דמעילה אע״פ שהאזהרה שלו הוא, מלא תוכל לאכול בשעריך וכו׳, כמש״כ שם הרמב״ם, מ״מ כיון דבעונש כתיב תמעול מעל סתם, והוא נהנה באיזה אופן שיהי׳, אמרינן דגם אזהרתו דמזהיר על אכילה מצד שנהנה קאמר, ובעינן ש״פ ולא כזית, וכן תראה מתוך הנקודה נפלאה שבפיה״מ לרמב״ם בכריתות דף י״ג על המשנה דיש אוכל אכילה אחת, שמחלק שם בין איסור הנאה של בשר בחלב לא״ה של מעילה בקדשים עיי״ש, ולכן הכא בגיד הנשה שאינו עומד להקריב למזבח אלא חלצו לתפוח, אין בו רק לאו דמעילה דאיכא גם בדשן, עיין ברמב״ם בפ״ב דמעילה, ולכן בדיוק נקט רש״י ז״ל דבאכילת גה״נ של מוקדשים איכא לאו דנהנה מן המוקדשין, ולא לאו דאכילת בשר קודש.

ומכאן נפרך סברת התוס׳ פסחים דף כ״ב ע״א ד״ה ור״ש, שכתבו דבגיד הנשה למ״ד אין בגידין בנותן טעם מודה חזקי׳ דאכילה הנאה במשמע, כיון דלא שייכי בי׳ אכילה, ור״ל דניהו דלאו אכילה גמורה היא אבל כיון דעכ״פ טעם קליש אית בי׳, וכמש״כ הרשב״א ז״ל מיחשב אכילתו עכ״פ כשאר הנאה, ולא כאוכל קליפי ערלה וקשין של כלאי כרם, דלא עבד מידי, דהתם עץ ממש הוא, ואין באכילתו שום הנאה, משא״כ בגיד הנשה דאית בי׳ קצת טעם כן מתפרשים דברי התוס׳ שם. אבל נפרכו מהא דקאמר כאן דדוקא אי יש בגידין בנותן טעם איכא איסור מוקדשין אגיד, אבל אי אין בגידין בנותן טעם ליכא איסור מוקדשין ולסברת התוס׳ הלא שפיר איכא איסור אכילה שהוא בנהנה בשוה פרוטה, גם בדליכא טעם גמור בגיד, דעכ״פ נהנה מקרי, אם לא שנאמר דהתוס׳ כתבו זאת רק שחזקי׳ מצי לתרץ כן דעת ר״ש שאוסר גה״נ בהנאה, אבל אנן לא סבירא לן סברא זו והוא דוחק ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה