אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פז: › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פז: · פירוש א

דף פז:

ע״ב גמר׳ א״ר חיי׳ בר״א אר״י לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם, אבל נפל דם לתוך מים, ראשון ראשון בטל. א״ר פפא לענין כסוי אינו כן, דאין דחוי אצל מצות. מבואר מדברי ר״פ דלעולם אמרינן חוזר וניעור בכל מקום, אלא דגבי קדשים לא מהני האי דחוזר וניעור, משום דכיון דנדחה פ״א שוב אינו חוזר ונראה, ולכן לא ידעתי לכאור׳ לפרש קושית התוספות מהא דלוקח ציר מעם הארץ דאמרינן שם חוזר וניעור. ותירוצם שמחלקים בין קדשים לשאר איסורין, דהרי היינו דאמר ר״פ ממש, דאי לאו דחוזר וניעור מה מהני הא דאין דחוי אצל מצות לחייבו בכסוי, הא האי דם נהפך למים ואינו חוזר להיות דם לעולם. אבל ניחא לי בשנאמר דודאי על העצם כ״ע מודים דחוזר וניעור דהרי מראה דם לפניך, וכן באיסורי אכילה הרי חיך אוכל יטעם. וכאן רק על האיסור או החיוב אנו דנין, אם חוזר או לא, וכן משמע מלשון הש״ס שם בבכורות, בלוקח ציר מע״ה דקאמר ואי משום מעוטי מים שבציר בטלי ברובא, וקאמר ר׳ דימי ל״ש אלא לטבל בו פתו, אבל לקדרה חוזר וניעור, ופריך אביי וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה, ולא פריך וכי מים שבטלו חזרו וניערו הרי דודאי חזרו להיות מים ע״י שמצא מין את מינו, אלא דהטומאה שדבוקה במקרה עליהם והלכה ע״י הביטול איך חזרה וניעורה. ולכן קאמר ר״פ לחלק בין קדשים לכסוי, דבכסוי החיוב לא מצי ליבטל, כיון דחוזר להיות דם נתחדש החיוב כסוי דאין דחוי אצל מצות, משא״כ בקדשים לא מהני הא דחוזר להיות דם כיון דפקע מני׳ הכשר זריקה שוב אינו חוזר ונראה. וע״ז הקשו בתוס׳ שפיר דהרי אנו מוצאים גם בטומאה ומכ״ש באיסור דהם חוזרים וניעורים, וזה כמו קדשים דכל שנדחה אינו חוזר ונראה ה״ה כל שפקע האיסור והטומאה איך יחזור למקומו וכקושית אביי שם בבכורות, וע״ז תרצו דמ״מ גם בזה יש לחלק בין קדשים לאיסור וטומאה, דבאמת לא פקע לגמרי לא האיסור ולא הטומאה וה״ה גם ההכשר לזריקה, אלא מתלי תלי, עיי״ש בבכורות פלוגתת רש״י ותוס׳ בזה, ולכן באיסור וטומאה שפיר נתעוררו ע״י התוספות, אבל בקדשים לא מהני כיון דנדחה פ״א דשוב אינו חוזר ונראה.

ובאמת כשאני לעצמי הייתי מחלק באיסורין עצמן, בין אם האיסור מקריי או עצמיי, כגון יינ״ס דהאיסור מקריי דאין כל יין אסור, רק מה שנתנסך לע״ז, בזה שייך לאמר כיון דפ״א בטל האיסור ניהו דחוזר וניעור היין בתורת יין, אבל לא בתורת איסור, והוה האי יין כיין דעלמא דשרי, וכן לענין טומאת המים ניהו דבקדרה חוזרין להיות מים, אבל הטומאה שהיתה במקרה דבוקה בהם, כבר אזלא לה ואינה חוזרת, אבל כגון דם וחלב הרי כל דם וכל חלב ל״ת כתיב, ואין זה איסור במקרה אלא בעצם, וכל שנקרא דם וחלב בהמה רביע עלייהו איסור תורה בכעין אלו כיון דעל העצם אמרינן חוזר וניעור איך נפריד האיסור מן העצם, דכל שחוזר להיות דם הרי הוא בלא תאכלו, כן היתה הסברא נותנת, אלא דא״א ליישב הסוגיות בזה שנראה שבעלי התלמוד לא חלקו כן ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה