אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פז. › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פז. · פירוש א

דף פז.

דף פ״ז ע״א ת״ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה, שחט ולא כסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר ואומר אל בנ״י אזהרה לכל בני ישראל עכלה״ג, הרמב״ם ז״ל השמיט האי דרשה דואומר אל בני ישראל, וכתב בסוף פי״ד מה״ש וז״ל: ומי ששחט יכסה שנאמר וכסהו בעפר, ואם לא כסהו וראהו אחר חייב לכסות שזו מצוה בפני עצמה הוא, ואינה תלוי׳ בשוחט בלבד עכ״ל וכן הטור סימן כ״ח כתב בטעמא דהאי דינא, שמצות כסוי הוא כשאר מצות עשה שכל ישראל חייבים בהן, אלא שהשוחט קודם לכל אדם. ובדרישה נתקשה בדברי הטור, דלמה לי׳ למתלי׳ דהוה כשאר מצות עשה, כיון דאיכא כאן ילפותא מיוחדת לחייב כל ישראל (ויותר הול״ל דאם כטעמא דהטור דהיה כשאר מצות עשה, למה לי קרא ומדאצטריך קרא ע״כ דאינו כשאר מצות עשה) ותירץ דלולי סברת הטור הוה לן למעט מדכתוב ושפך וכסה, דדוקא על השופך איכא חיוב כסוי ולא היינו למדין מואומר אל בנ״י, די״ל דקאי אכל שוחט ושוחט, אבל השתא מסייעה הסברא לדרוש ואומר אל בני ישראל, דלכל ישראל קאמר ולהוציא ממשמעותי׳ דושפך וכסה שאינו דוקא עיי״ש וחוץ מן הדוחק הגדול שבדבריו, המה נפרכים מכמה צדדים. א׳) איזו מעוט איכא במה שצותה תורה להשופך שיכסה שאם עבר או נאנס או שגה ולא כסה שאין אחר יכסנו במקומו, כמו בשאר מצות עשה כגון נותר או חמץ דודאי עיקר המצוה על הבעלים, אבל אם לא קיימוה מאיזו סבה שיהי׳, ודאי דחיוב על כל ישראל לבערו ובפירוש אמרו ז״ל בחמץ דהכל מצווין עליו לבערו. ואין לחלק דבחמץ איכא לאו דב״י, דלאו זה אין בו מעשה, ומה לי לאו זה או ביטול מצות עשה, ועוד דלדעת רש״י ז״ל כל שהבעלים לא ידעו מחמצם ולא ראוהו אינם עוברים כלל. ב׳) לפי דעת הפרישה הכי הול״ל בברייתא יכול ראהו אחר פטור, ת״ל ואומר וכו׳ אבל בברייתא קתני ״מנין״ ואיך פריך מנין במקום דבכל המצות הכי הוא, וכל עצמיות ספיקו כאן דשמא אתא ושפך וכסה למעט כל ישראל אתא והול״ל יכול וכו׳. ג׳) הפרישה לא העמיד קושיתו על הרמב״ם ז״ל שהשמיט ג״כ האי דרשה דואומר אל בנ״י, ותרוצו נפרך מלשון הרמב״ם, דמדבריו משמע דאי לאו דכסוי מצוה בפ״ע אלא גמר מצות שחיטה לא היתה מוטלת על כל ישראל, והא מנ״ל דמ״ש מכל המצות שלא קיימוה בעליה שחייב כל מי שבידו לקיימה לתקן המעוות וכמש״כ הטור, וא״כ מנין לרמב״ם לאמר דמצות כסוי מצוה בפ״ע, דלמא גמר מצות שחיטה היא, ומ״מ כל שלא גמרה השוחט חייב הרואה לגומרה.

אבל האמת יורה דרכו דהרמב״ם והטור לדבר אחד נתכוונו דקשה להם על הברייתא למה לי ילפותא דואומר אל בנ״י דהרואה חייב לכסות פשיטא דמ״ש משאר מצות עשה, דכל שלא עשאה מי שמחייב בה חייב כל מי שיש בידו לקיימה מצד ערבות, וצ״ל דאיצטריך האי קרא דמצות כסוי מצוה בפ״ע, ולא גמר השחיטה, וניהו דבי״כ וב״כ מחויב הרואה לכסות וכקושייתינו, אבל הנפקותא הוא דאם שחט חשו״ק או זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה, דבהני אופנים לא נתקיים מצות וזבחת, ומ״מ הנשחט כשר (ובפרט לדעת הרמב״ם ז״ל דאפילו שחיטת נכרי שאינו עע״ז כשרה מה״ת. עיין מש״כ בסוגי׳ דנפלה סכין ל״א ע״א ודו״ק) דבכל הני ליכא כאן חיוב על השוחט לגמור המצוה כיון דלא התחיל, ואין כאן שוחט אלא נשחט, א״כ גם על אחר הרואה ליכא שום חיוב לגמור. משא״כ אי מצות כסוי מצוה בפ״ע היא אז בכל הני איכא חיוב כסוי וזאת ילפינן מואומר אל בנ״י דמצות כסוי מצוה בפ״ע היא ואינה תלוי׳ בשוחט בלבד, ואפילו ליכא שוחט איכא כסוי. ולזה כיוון גם הטור דנגרר בזה אחרי דברי הרמב״ם במה שכתב דמצות כסוי היא כשאר מצות עשה שכל ישראל חייבים ר״ל שאינה גמר מצות שחיטה שאז היה החיוב ארואה רק מצד ערבות לגמור מה שפשע בו חברו, וממילא בשחיטת חשו״ק דאין כאן שוחט בכוונה ולא בר חיובא היה פטור גם הרואה מלכסות, וע״ז אתא קרא דואומר אל בנ״י דהוא מצוה בפ״ע ואינה גמר מצות שחיטה. וא״כ טעם שכ׳ הרמב״ם הוא פירוש למה לי קרא ודו״ק.

וענין זה אי מצות כסוי הוא מצוה בפ״ע או גמר מצות שחיטה תלוי בטעמי המצוה של הרמב״ן והרשב״ם ז״ל, דדעת הרמב״ן ז״ל בטעם המצוה הוא, משום דאין לשפוך דם בע״ח לצורך אכילת אדם בלבד, שלא לצורך גבוה כלל, ולכן צוה השי״ת לכסות דם חיה ועוף שאינם קרבים על המזבח, ולפי טעם זה הכסוי הוא להראות שהאדם מתבייש על שפיכה זו ומכסה את דמו, וכדכתיב באחי יוסף שאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו, דכן דרך הרוצח לכסות דם הנרצח מפני הבושה או המורא מעונש. וא״כ במקום דליכא שופך כגון במתעסק וזרק סכין ובחשו״ק דאין להם מחשבה ושחיטתן חשובה כמתעסק כמבואר לעיל י״ב ע״ב, ליכא כאן מקום למצות כסוי. אבל לדעת הרשב״ם שכתב דטעם המצוה הוא הרחקת אכילת דם שאינו קרב לגבי מזבח, ולפי טעם זה ודאי הכסוי מצוה בפ״ע הוא, ואינה תלוי׳ בשחיטה כלל, וקרא ומתניתא מסייע לרשב״ם דהרי האי קרא דואמר אל בנ״י דאמרו ז״ל שהוא אזהרה לכל בני ישראל על הכסוי, באיסור דם קמיירי דמסיים דם כל בשר לא תאכלו, ומה ענין אכילת דם לכסוי אם לא כטעם הרשב״ם ז״ל, וזה ברור ואמת בדעת חז״ל שדרשו האי ואומר אל בני ישראל לאזהרה לכסוי. ועיין מש״כ במשנה בזה דבר נפלא בחשו״ק ששחטו ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה