דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פו. · פירוש א
דף פ״ו ע״א במשנה חשו״ק ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות, ופרש״י ז״ל ״דאמרן בריש מכילתן דשחיטתן כשרה אותן אחרים חייבין לכסות, כדתנן לקמן שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות״ עכ״ל רש״י ז״ל, רצה לתרץ דלא תימא דמשנה שאינה צריכה היא דכל שאחרים רואין את השחיטה שהיא הוגנת פשיטא דצריכה כסוי, לכן כתב דאתא לאשמעינן דאחר חייב כדתנן לקמן. אלא דלא ידעתי מה הועיל בזה דכיון דהכל תנן מפורש במשנה אחרינא, הן הא דאחרים רואין אותן דהשחיטה כשרה, והן הא דהרואה חייב לכסות, מה בעי הכא לאשמעינן ומכ״ש דסיפא באוא״ב היא אינה צריכה, דפשיטא דאסור לשחוט אחריהן כיון דשחיטתן כשרה. ופלא תראה דהטור בסימן ט״ז וכ״ח מביא הני דינים דבאחרים רואים אותן חייב משום אוא״ב בשוחט אחריהם וכן חייב לכסות דם שחיטתן אבל הרמב״ם ז״ל השמיט את שניהם, וע״כ משום דפשיטא ומשנה שאינה צריכה היא, אלא דא״כ קשי׳ על רבנו הקדוש למה הביא הוא דין דא״צ, אשר הרמב״ם ז״ל השמיטו מחמת רוב פשיטותו. אבל דע דלפי מה שבארתי לקמן שם המשנה דקתני ראה אחר חייב לכסות, אין ללמוד על שחיטת חשו״ק דחייב אחר לכסות, דאם נאמר דמצות כסוי גמר השחיטה אין החיוב לגמור אלא אי איכא התחלת המצוה ולא גמרה, שוב חייב כל מי שרואה לגמרה מצד ערבות משא״כ בחשו״ק דהוה כמתעסק דאין כאן התחלת מצוה כלל, וליכא כאן שוחט אלא נשחט, הוו״א דגם אחר פטור, אבל בבריית׳ דדריש מואומר אל בנ״י שהוא אזהרה על כל ישראל דודאי לא צריך קרא מיוחד ע״ז, דמצד ערבות חייב הרואה לגמור מה שפשע בו חברו והניחו בלי גמר, אלא דקרא אתא אפילו ליכא שוחט המתחיל חייב לכסות, וכמש״כ הרמב״ם ז״ל דכסוי מצוה בפ״ע ואינה תלוי׳ בשוחט בלבד, ור״ל דאף דליכא שוחט איכא כסוי, ולכן גם בחשו״ק צריך אחר לכסות. וזאת אתא התנא להשמיענו ואגב כסוי נקט נמי בסיפא באוא״ב האי דינא אף דשם ודאי א״צ. ואולי גם באוא״ב י״ל דהוו״א דוקא בדאיכא שוחט דלא תשחטו כתיב, אבל בדליכא שוחט כגון חשו״ק או במתעסק. אז פטור השני. אולם הרמב״ם ז״ל שכתב שם וגם באוא״ב דחשו״ק ששחטו בינם לבין עצמן ליכא מצות כיסוי ולא איסור אוא״ב, ומכללא נשמע דבאחרים רואים אותן חייב משום אוא״ב ובכיסוי לא חש להביא האי דינא בפירוש כנלפע״ד ודו״ק.