אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פה: › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פה: · פירוש א

דף פה:

ע״ב גמר׳ לא לכל אר״מ ששא״ר ש״ש מודה ר״מ שאינה מתירתה באכילה, ומסיק דאליבא דרבי קאמר דס״ל כר״מ בששא״ר וס״ל בט״ח הנמצא בבהמה שחיטת אמו מתירתו בנמצא במעי טרפה מודה דאינה מתירתו. משמע דלר״ש דששא״ר לא שמיה שחיטה לא אצטריך כלל להשמיענו האי דינא דבט״ח הנמצא בבהמה דאין השחיטה מתירתו וזה תימא, דמה ענין לזה לפלוגתא דששא״ר. דהרי אפילו אי לא שמיה שחיטה מ״מ הוו״א דמהני להתיר הולד ותהי׳ ממילא שחיטה ראוי׳ משום הולד. ובגוף הדין באמת צריך הסבר רב, למה באמת לא תהני השחיטה להכשיר הולד כיון דלגבי איסור טרפה אמרינן עובר לאו ירך אמו הוא, וכמש״כ התוס׳ בסוגי׳ דלעיל דף נ״ח ע״א. אבל כבר הודעתיך בעיקר א׳ וד׳ דששא״ר אינה מתרת איסור אבמה״ח וממילא גם איסור נבלה לא, דכל שאין השחיטה מתרת מיד אינה מתרת לא אבמה״ח ולא נבלה, דאבמה״ח נמי נבלה יקרא, כאשר דרשינן לקמן קכ״ח ע״ב קרא דכי ימות מן הבהמה על אבמה״ח דמטמא, ולא פעלה השחיטה רק על טומאת נבלות ולא לגבי איסור דאיסור וטומאה תרי מילי ננהו, אמור מעתה דדי לולד להיות כאמו, וכיון דבאמו לא פעלה השחיטה רק לטהר ולא להתיר שום איסור, א״כ גם הולד אם מת טהור מלטמא, אבל אסור משום אכילת נבלה כאמו שאסורה משום טרפה (וטרפה ונבלה חד הוא וכמש״כ הרמב״ם ז״ל דמצטרפין דטרפות תחלת נבלות). ולפ״ז לר״מ דס״ל כרי״ש דאפילו שחיטה ראוי׳ אינה מתרת מיד איסור אבמה״ח רק נבלה, וטומאה ואיסור חדא הוא לדידי׳ כמבואר לעיל דף מ״ב ע״ב במשנה דהוציא העובר את ידו, דקאמר ר״מ דהבשר מגע נבלה, ועיי״ש מש״כ בפלוגתא דר״מ וחכמים, א״כ אי הוה ס״ל דבט״ח ניתר בשחיטת אמו, גם במעי טרפה הוה דינא הכי, אבל רבי דס״ל בהא כחכמים דבט״ח ניתר ובששא״ר ש״ש כר״מ, אבל לא מטעמי׳ משום דששא״ר פועלת כל מה ששחיטה ראוי׳ פועלת, אלא מטעם דיליף מש״ח דאע״פ דאינה פועלת להתיר איסור אבר מ״מ שמה שחיטה, לכן קאמר דמודה דבמעי טרפה לא ניתר הבט״ח הנמצא בה, ומטעם הנ״ל דדי לולד להיות כאמו. ובזה תבין היטב מש״כ התוס׳ בד״ה אימא, דלא מצי למימר דמודה ר״מ ובב״ח חי, דשם אין הטעם משום דהשחיטה לא פעלה להתיר הולד דלדידי׳ ליתא האי סברא כלל, דהרי גם על האם אינה מועלת אלא לטהר ולהתיר מידי נבלה, וזאת גם לולד מהני, והיה האי ב״ח חי שרי באכילה אף שאמו טרפה, אבל כיון דאין לו חיות בפ״ע אמרינן דטרפה כאמו, דירך אמו כל זמן שאין לו חיות בפ״ע: ובזה הוה כטרפות החוזר להכשרו דאם היה משלם חדשיו במעי טרפה היה כשר, אבל כ״ז שלא שלמו לו חדשיו טרפה הוה. ועיין לעיל בדף ע״ה בסוגי׳ דד׳ סימנים מש״כ שם ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה