דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פד. · פירוש ה
עוד שם גמר׳ ת״ר אשר יצוד, אין לי אלא אשר יצוד, ניצודין ועומדין מאליהן כגון אווזין ותרנגולין מנין הנה מלשון זה משמע דרצה למעט מין עופות מכסוי דהיינו שהוא בייתי ואין דרכו לצוד אבל צפורים דדרכן לצוד אפילו אם נצודין ועומדין, לא עלה על דעתו לפטרן מכסוי וה״ט דידע דהאי כי יצוד דיבר בהוה כמש״כ הרמב״ם ז״ל ומי שדרכו להיות נצוד חייב גם בניצוד ועומד, אבל אתא למעט אווזין ותרנגולין דאין דרכן להיות ניצודין והם פטורין אפילו אם אירע שנצודים דמה״ט גופא דדבר הכתוב בהוה ממעטים הני דאין דרכן להיות ניצודין, ולכן דרש ציד מ״מ דכל שאפשר להיות ניצוד בכלל כסוי, וממילא גם אווזין ותרנגולים בכלל כסוי, ובין ניצודין עתה ובין נתגדלו בבית דכי יצוד דיבר הכתוב בהוה, ומשום חיות ורוב עופות שדרכם להיות ניצודים נקט לה, ולא למעט אתא - וכן נראה ממה דלא מציין הש״ס המשנה במזומן ובשאינו מזומן ועליו ליתנא האי ת״ר כדרכו תמיד לציין המשנה ולפרשה ע״י הברייתא שמפורש בה הדרשה מקרא. ועוד ראי׳ לזה דהרי בפרק שלוח הקן קתני במשנה, איזה שאינו מזומן כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס, הרי דחשוב אווזין ותרנגולין בשקננו בפרדס לאינו מזומן, ואיך קתני הכא כגון אווזין ותרנגולין למזומן, אלא דהכא ממין שדרכו להיות מזומן משתעי, והתם בקננו בפרדס במקרה מיירי ולכאור׳ י״ל דבזה מתיישב פרש״י במשנה דכתב במזומן ושאינו מזומן דנקט משום האי דשלוח הקן, ותמהו התוס׳ עליו דהא איצטרך כי היכי דלא נימא כי יצוד דוקא בשאינו מזומן, ולפי הנ״ל ניחא דהא בריית׳ לא דיבר כלל ממזומן ושאינו מזומן, דידעינן משום דכי יצוד דיבר הכתוב בהוה, אלא רצה לשלול שלא נמעט מין שאין דרכו לצוד והוא כמין אווזין ותרנגולים - ומה מאד מתישבים בזה דברי הרמב״ם ז״ל שכתב בפי״ד הלכ׳ ב׳ וז״ל ״כסה״ד נוהג במזומן ושאינו מזומן, לא נאמר אשר יצוד אלא בהוה״ עכ״ל. וכ׳ עליו הלח״מ ז״ל דזה כתוס׳, אלא דקמתמה למה לא כתב רבינו דאשר יצוד כתיב ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אלא בהזמנה הזאת כמפורש בהאי ברייתא ולפי מה שבארנו זה ליתא דרמב״ם כרש״י ולא כתוס׳ ס״ל והפרש המשנה דמזומן ושאינו מזומן לא איצטרך דהרי דיבר הכתוב בהוה, והאי ברייתא דאתא לפרש שלא נמעט מין שאין דרכו לצוד דהיינו אווזין ותרנגולים, לא הוצרך להביא כלל, כיון דכתב בריש הפרק מצות כסוי לכסות דם שחיטת חי׳ טהורה או עוף טהור וכו׳, הרי דכלל כל מיני חיות ועופות הטהורים הנשחטים, שוב נתיישבתי דהתוס׳ נמי נחתו לכל זאת, דהרי תראה שהתוס׳ לא ציינו הברייתא דלקמן להקשות על רש״י, אלא כתבו מדעת עצמם דאצטריך משום דכתיב כי יצוד דלא תימא דוקא מזומן, וכוונו ג״כ להא דרמב״ם ז״ל דדיבר הכתוב בהוה, ולא להא דברייתא דללמד דרך ארץ קאתא, אלא דרש״י ס״ל דניהו דיש קצת רבותא דמפרשינן קרא דדיבר בהוה, אבל מש״ה לא היה קתני במתניתן דהרי הברייתא גופא סמכה על המובן, ולא תשמיענו דאף במזומן חייב בכסוי, אלא דאף במין שדרכו להיוח מזומן, וזאת לא קתני במתניתן, ודוק היטב.