דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף עז. · פירוש ב
משנה שם השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה, ופרש״י ז״ל ולא אמרינן אבמה״ח הוא שגם הוא ניתר בשחיטת האם, ובגמ׳ פריך מנא הני מילי, ויליף מכל בבהמה תאכלו לרבות את השלי׳, ועיין בראש יוסף שכ׳ דבעינן ריבוי דכל לשלי׳ משום דאינה בכלל בהמה, ולכאור׳ קשה דהא לעיל בריש הפרק מסיק דמוכל בבהמה ילפינן היתר לולד ולכן גם בחותך מעובר שבמעי׳ מותר באכילה ומהיכי תיתי נאסר השלי׳, ואפילו אי מבהמה בבהמה יליף, מ״מ אין סברא למעט שלי׳ דלרבותא קאמר קרא דאפילו בהמה בבהמה וכגון ב״ט חי נמי ניתר, אבל הענין הוא כך לפענ״ד דבלי ריבוי לשלי׳ לא הוה שמעינן להתירא מכל בבהמה משום דלא מרבינן מזה רק מה שעומד להיות ניתר בשחיטת עצמו לכשיולד, דהרי תראה דלעיל שם קאמר ר״י׳ דמצא בה דמות יונה אסור באכילה דבעינן פרסות, וכתבו שם התוס׳ דדוקא נקט דמות יונה, משום דביצא לאויר העולם נמי אסור, לפי שאינו מתקיים אבל דמות בהמה ורגליה רגלי יונה, שראוי להיות מותר לאחר שיצא לאויר עולם, לא קאמר ר״י דלא מישתרי אע״ג דאין לו פרסות עכת״ד התו׳ הרי דהכל תלוי במה שראוי להיות מותר אחר הלידה, ומעתה האי שלי׳ דודאי לא ניתר אף בנולד הולד והשלי׳ קשורה בו, וכן למ״ד לעיל ע״ד ע״א בהושיט ידו למעי בהמה דיש שחיטה לולד בן ט׳ חי במעי האם, דפשיטא שאין השלי׳ נתרת בשחיטה זו, וא״כ הו״א דה״ה דלא תהי׳ נתרת גם בשחיטת האם, וכמו דמות יונה לכן בעינן ריבוי יתירה דמ״מ נגרר השלי׳ אחר הולד להיות ניתר עמו בשחיטת האם, יותר ממה שהיתה נתרת ע״י שחיטת עצמו. ומקלוט במעי פרה דלר״ש מהני שחיטת אמו אף על גב דכשנולד אסור אין תיובתא דהתם נמי מפרסה בבהמה דרשינן קרא יתיר׳ כמו הכא ״וכל״ אשלי׳.