אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף עה: › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף עה: · פירוש ג

פירוש ב

תוס׳ בד״ה בן פקועה מה שפירש בקונטרס דהרי הוא כמי שאין לו אלא סימן אחד מצד אמו וכו׳ וגם פירש דלר׳ משרשיא ל״ל הא דד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, והכל מגומגם דאפילו היתה הבהמה ניתרת בסימן אחד אין להכשיר דחשוב כל סימן וסימן כחציו שחוט וכו׳, ואפילו למ״ד ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא מודה הכא, דהתם שחיטת טרפה לא הוה שחיטה, אבל כאן הוה כאלו חציו נשחט וכו׳ עכ״ל. ועיין לב ארי׳ מש״כ בזה. ואני תמה מאד על התוס׳ דאין כאן שום מקום השגה על רש״י ז״ל, דלפירושם דאין כאן סימנים לחצי הולד הצריך שחיטה קשה יותר, הכי יאמרו דמי שיאכל מאותו ולד בלא שחיטה מחיים או לאחר מיתה, צריך לאכול שני זיתים כדי שיתחייב מלקות, דמי יימר לן דחלק האב וחלק האם שווין הם בכמות, אלא ודאי דאין כאן תערובות בכמות, אלא באיכות, וממילא דאין כאן מלקות כלל על אכילת הולד הזה בלא שחיטה, והוה כמו כוי לענין חלב דהוה חצי שעור באיכות, ואין לוקין עליו, וא״כ למה לא תהני שחיטה להאי ולד דאינו זבוח באיכות, ע״י סימני עצמו שהמה ג״כ רק באיכות מקצתם זבוחים ומקצתם אינם זבוחים, דהאי ולד ברי׳ בפ״ע הוא סימניו ובשרו שווין, ומנ״ל להתוספות דלהאי ברי׳ בפ״ע לא מהני שחיטת סימניו כמו שהן, ולכן הוכרח רש״י ז״ל להמציא דמצד שהי׳ נגעו בה דכמו דבשהיי׳ בכמות השחיטה נפסלת, כמו כן נפסלת בשהיי׳ בשחיטת איכות הסימנים. גם מה שרצו לחלק בין האי, לשחיטת טרפה אינו מובן, דהא גם בשחיטת טרפה מהני לולד לטהר מידי נבלה, ולדעת התוס׳ גם להתיר איסור אבמה״ח כמו באמו, דחותך אבר ממנה בעודה מפרכסת אין בו איסור אבמה״ח, הרי דגם הולד שחוט הוא, ואדרבה יותר מקרי שחוט בטרפה, עד שלא נדע מה נשאר להתיר בולד טרפה ע״י שחיטת עצמו כמו שכתבנו למעלה באריכות. וחוץ מזה הלא כל עצמיות ההסבר של ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא הוא, כמש״כ רש״י ז״ל דהתירא הוא דרבי רחמנא ולא איסורא, והיא סברא המוסכמת עם השכל דאיך נאמר שחיטה המכשרת תקלקל יותר את הולד, מנחירה האוסרת, ר״ל דאם נחר האם יהא הולד ניתר בשחיטת עצמו, ואם שחטה יאסר הולד שלא יהא לו שוב היתר ע״י שחיטתו הוא, ואם הסברא מוכרחת א״כ גם בבן פקועה הבא על בהמה מעליתא אנו מוכרחים לאמר כן, דאיך אפשר דהשחיטה של האם המכשרת תגרום איסור לבן בתה בדור שלישי. אבל מה שכתבו התוספות דא״כ הסוגי׳ דלעיל, דמהו לחוש לזרעו ולחלבו של אבר היוצא תהי׳ שלא כהלכתא, וזה דוחק, היא תמיה קיימת כי שם מסיק בתיקו במהו לגמוע את חלבו, ואיך נאמר דהוא שלא כהלכתא, אבל זאת התימא הכריחה את הרמב״ם ז״ל לסבור דבאבר היוצא מטעם טרפה נגעו בו ולא שייך לשחיטה כלל. וכפי שביארנו גם הני דינים דר׳ משרשיא ודרבא דד׳ סימנים אכשר בה רחמנא כולם אינם הלכתא, כי נאמרו רק לדעת אביי דחכמים דרש״ש מודים דמה״ת גם הפריס ע״ג קרקע ניתר בשחיטת האם, אבל אנן לית לן זאת אלא כר׳ משרשיא דאמר דינו אליבא דרש״ש משום דס״ל דלחכמים בהפריס ע״ג קרקע בעי שחיטה מה״ת, וקי״ל כחכמים כמו שכתבתי למעלה באריכות בס״ד.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה