דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ע. · פירוש ב
רש״י ד״ה אי נימא רובו ממש ובב״א קמיירי ע״כ דאע״ג דשנינן לעיל מחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו שינוי׳ בעלמא שני אגב דוחקי׳, ומתניתין במשמעותה קיימה עכ״ל, ודברי רש״י ז״ל אלו נפלאים ממנו דסכ״ס הלא לר״ה ע״כ דחקינן לפרש מתניתן כן, דנעשה כאלו יצא רובו, וא״כ לדידי׳ מאי ראי׳ איכא ממתניתן לדינא של רבא, ולמה לא פירש רש״י ז״ל בפשיטות דהגמרא אזלא אליבא דרבה דהלכתא כוותי׳, כמש״כ הרא״ש ז״ל דלסברת ר״י ותוס׳ מסתבר לפסוק כרבה, ולדידי׳ מתפרש יצא רובו יקבר כפשוטו יצא בב״א יקבר גם מה שבפנים כמש״כ התוס׳. אלא דכבר כתבתי דדברי התוס׳ פלאים ולא זכיתי להבינם, דכיון דהם בעצמם כתבו דלרבה במחתך ומניח לא מצי משליך רק עד רובו, ולא עד בכלל, א״כ ע״כ האי יצא רובו על מחתך אבר אבר דלעיל קאי, דרק עד רובו משליך, אבל יצא רובו תו לא משליך, וליכא כאן שום דוחק במתניתן, ולא איירי מתניתן כלל ביצא רובו בב״א, ורק לר״ה דמצי משליך אבר אבר עד כולו, אז מוכרחים אנו לפרש יצא רובו בב״א, ולדחוק במחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו הוה כיצא בב״א, ומזה נמי תראה איך יפה עשה הרמב״ם שפסק כר״ה, דהרי סתם גמרא דהכא רוצה לפשוט אבעי׳ דרבא ממתניתן אליבא דר״ה. אלא דעומד נגדנו קושית רש״י ז״ל, דהא לר״ה מוקי מתניתן במחתך ומניח דנעשה כיצא בב״א, ואיך קאמר פשיטא, אבל כד תדייק שפיר, תראה כי רק לפי פירוש רש״י ותוס׳ ז״ל קשה קושי׳ זו, ולא לפי דעת הרמב״ם ז״ל, דבשלמא לרש״י ותוס׳ איכא רבותא בהא דמחתך ומניח דהוה כרובא בב״א, לאפוקי מדרבה דס״ל מחתך ומניח מותר להשליך עד רובו, אף אחר שיצא רובו או כולו, אבל לפי פירושנו בדעת הרמב״ם, דגם לרבה לא עלה על הדעת לאמר דמצי משליך המעוט קמא אחר יציאת הרוב אם החתיכות לפנינו, רק מפרש מתניתין דעד שיצא רובו משליך, ומשם ואילך לא, וממילא אם לא השליך שוב אינו משליך, א״כ לר״ה דמפרש דמשליך עד כולו, וסיפא דקאמר דמחתך ומניח היה כיצא רובו בב״א שניהם פשיטא, דבזה ליכא פלוגתא כלל ויצא מחותך או מסורס אמו טמאה. לידה תנן, לכן ע״כ צ״ל דאיכא איזו רבותא בדין זה, לגבי מעוט אבר שבפנים שמשלים את הרוב, או יצא רוב עובר במעוט אבר. וכ״כ התוס׳ לעיל ע״ח ע״ב ד״ה הוציא ידו וחתכה, דהאבעי׳ לענין הנשאר בפנים, אבל מה שיצא פשיטא דקדוש, דיצא מחותך הרי הוא כילוד כמתניתן דנדה דאמו טמאה לידה. אלא דיש להקשות דלמא הא קמ״ל דמחתך ומניח הוה כיצא רובו בב״א לענין חלק שבפנים, וכמו שפסקו הראשונים ז״ל האבעי׳ דלעיל לחומרא, דיצא מחותך נאסר מה שבפנים ולא בעינן רובא בב״א ואולי י״ל בזה דאה״נ אלא דאז היה נפשט האבעי׳ דלעיל ממתניתן דהכא, והש״ס רוצה לדחות דאפשר לפרש דלא תפשוט לא אבעי׳ דלעיל, ולא אבעי׳ דהכא, אלא דאתא לאשמעינן רוב עובר במעוט אבר. ועיין ברי״ט אלגזי שם בזה. ודו״ק היטב.