דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף סח. · פירוש ד
רש״י ד״ה ובשר בשדה: כלומר חוץ למחיצתו דהיינו לאויר, שרחם זה הוה לי׳ מחיצה להתירו בשחיטה וכו׳, וכל מי שיש לו מחיצה ויצא כגון בשר קדשים שיצאו, נמי מהאי קרא נפקא לן עכ״ל, והראש יוסף עמד על שפת יתר זו ברש״י, שהוסיף האי וכל מי שיש לו מחיצה, והוא באמת פלא והרא״י ז״ל נדחק בזה. אבל לי נראה דרש״י הוצרך לזה דהוה קשה לי׳, מי עשה רחם זה מחיצה לולד, היתר שחיטה והוא ילפותא מכל בבהמה, ואיך נאמר דהאי קרא דובשר בשדה קאי על האי ילפותא דעיקרה על פה, ורך דרק אסמכתא נסמכה לקרא דכל בבהמה, דמיירי מסימני בהמה טהורה ולא משחיטה, וכעין זה לא מצינו, לכן כתב רש״י ז״ל, דבאמת האי קרא אכל מה שיצא ממחיצתן אתא, כגון בשר קדשים שיצאו, ואנן ידעינן ממילא דה״ה באבר היוצא אשר מפי השמועה למדנו, דרחם אמו הו״ל מחיצה לענין היתר שחיטה, נמי הדין כן, אבל קרא ודאי לא אתי לדבר שלא ידעינן רק ע״פ דנקרא בשר היוצא, והבן את זה כי הוא דבר העומד ברומו של עולם, ומקום הניחו לי מן השמים תיל״ת. ועיין בסוף הסוגי׳ בדברינו.