דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף סח. · פירוש א
דף ס״ח ע״א משנה בהמה המקשה לילד וכו׳, דין המשנה נבנה על הדין דהולד ניתר בשחיטת אמו, ודין זה נשנה לקמן במשניות ודרך אגב מתוך פלוגתת ר״מ ורבנן לקמן דף ע״ב וע״ד, ובאמת דהיה לו לתנא להתחיל בעיקר הדין תחלה, והכי הול״ל בהמה שנשחטה ולד הנמצא בתוכה מותר באכילה, ואח״כ בהמה המקשה לילד וכו׳, וכן לקמן נמי לא נשמע דין זה רק מתוך משמעות פלוגתת ר״מ ורבנן, ובאמת שהוא היסוד אשר כל אלו הדינים בנויים עליו וחז״ל השמיטוהו ואשמעינן רק מכללא, ועיין חדושי ק״ז חת״ס זצ״ל במשנה והנראה לענ״ד דדרך התנא כך הוא, לבנות על הקדמה מקובלת להם מפי השמועה, לפי שבקושי התירו לחבר ספר בתושבע״פ נגד המקרא דעל פי הדברים האלה כרתי אתך ברית [ועיין בהקדמה למסכת זו באריכות מעניין הרם הזה] ולכן הניח התנא עיקר ושורש ויסוד ההלכה על פה, על השמיעה מפה לאוזן באופן שכל המתחיל ללמוד עם תלמידים הלכה זו, יצטרך להקדים להם על פה עיקר ושורה האי הלכה, ואח״כ הסעיפים הסתעפים מתוך המשנה הכתובה. וכן תראה בריש ברכות מתחיל מאימתי קוראין את שמע בערבית, והשמיט עיקר הדין דחייב אדם לקראת ק״ש ערבית ושחרית, עד דפריך הש״ס תנא היכן קאי דקתני מאימתי, ומתרץ אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך. ובאמת פשטא דקרא לא מיירי בק״ש שחרית וערבית, רק על ת״ת דהכי כתיב ולמדתם אותם וכו׳ לדבר בם בשבתך וכו׳ כלומר בכל זמן דאפשר, אבל עפ״י קבלת חז״ל הוא מצות ק״ש שחרית וערבית, והתחיל מאימתי כדי שיצטרך המלמד והלומד להקדים על פה פירוש הקרא ועיקר הדין, דחייב אדם לקרוא שמע שחרית וערבית. ובן במסכת זו תראה שהתחיל התנא הכל שוחטין ולא בעיקר חיוב שחיטה בבהמה חיה ועוף מקרא דוזבחת כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה על הושט וכו׳ והטעם כנ״ל כדי שיצטרך הלומד להקדים עיקר הדין דחיוב שחיטה וענינו על פה, קודם שיוכל ללמוד מתוך הכתב כדי לקיים למוד תושבע״פ על פה, ולעשות רווח בין תושב״כ לתושבע״פ, שלא יהא נראה כאילו המשנה הוא המשך התורה, ולהוציא מלב המכחישים בתוה״ק הכתובה שהיא מן השמים, וזה ברור ונכון בס״ד.